לאחר סיום המבול, הבטיח הקב"ה שלא יהיה מבול יותר וסימן לכך תהיה הקשת: "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם". הקשת נבראה בערב שבת בין השמשות ומזמן המבול הפכה לאות שלא יבוא מבול לעולם. כך כתב הר"י ברצלוני בפירושו לספר היצירה, כדי להוציא ממי שטועה ואומר שהקשת נבראה בימי נח, ולא היא אלא נבראה בבריאת העולם שהרי אין חדש תחת השמש.
השל"ה כתב בשם הרמ"א, כי הקשת לא נראית בלילה ורק ביום, ולכן לא נראתה הקשת בימי רשב"י מפני שכאשר ישראל עושים רצונו של מקום יורדים הגשמים בליל רביעי, ובזמן רשב"י ירדו הגשמים בלילה ולא נראתה הקשת. אולם הרוקח מביא שהקשת נראית גם בלילה, וכן מעיד בעל "סדר הדורות" שבנת ת"ל נראתה הקשת בלילה כמו ביום, ויתכן שהוא נעשה בכח אור הלבנה, שהרי הקשת בדרך כלל משתקפת מקרני השמש. המהרש"ם מבערז'אן דן בשו"ת שלו אודות מי שהזדמן לו לראות את הקשת בלילה, אם הוא צריך לברך את הברכה. ומביא ראיה מדברי התרגום יונתן שמתרגם: "ותתחמי קשתא ביממא", ומשמע מדבריו שהקשת נראית רק ביום. ולבסוף כתב מהרש"ם שאומנם בדרך כלל לא נראית הקשת בלילה, אלא לעיתים רחוקות, ומביא שרבי יהושע מבעלזא בירך על הקשת בלילה.
כל המסתכל בשלושה דברים עיניו כהות, והן: נשיא, הכהנים והקשת. חז"ל למדו זאת מהפסוק: "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם". רבנו חננאל כתב הסבר לכך, משום שבכל אלו באים להרהור בכבוד ה' ולכן אין לעיין בהם יותר מדי. אדם שרואה קשת בשמים, אין לו לספר זאת לחברו, משום מוציא דיבה, שמזכיר את עוונות בני האדם בעולם. ביערות דבש מפרש באריכות, שיש שני סוגי קשתות בעולם, קשת טבעית מזריחת השמש, ובעלת מראה תכלת לגמרי על עניין המבול.
(שבת טיש)