'לעשות את השבת'! וכי כיצד אפשר 'לעשות' את השבת? מקשה האור החיים הקדוש, ומתרץ, שאכן שייך שבני ישראל 'יעשו' את השבת, בכך שהם מוסיפים מחול על הקודש בכניסת השבת, ועושים את יום חול לשבת, מקדשים את החול בקדושת השבת, והקב"ה מסכים על ידם, בזה הם 'עושים' את השבת ממש!.
גדולה מעלה זו של הקדמת כניסת השבת להוסיף דרכה שפע רב לכל ימי השבוע, כמו שאמר החפץ חיים, שכתוב בזוהר הקדוש, שכל ששה ימי השבוע מתברכין מיום השבת, וא"כ ככל שמאריכים את קדושת השבת בכניסתה וביציאתה, כך מתגבר השפע ביתר שאת לכל ימי השבוע.
***
מעשה נורא סיפר הגאון רבי שמחה קפלן זצ"ל רבה של צפת זמן קצר לפני פטירתו, סיפור ששמע בשנות למודיו בישיבה כשהיה בחור בישיבת מיר והתאכסן אצל משפחה בזמן לימודיו בישיבה:
התאכסנתי אצל משפחה ולה בן יחיד בשם בערלה, באחד מימי השישי כאשר קמתי ממיטתי ללכת לישיבה ראיתי את בעה"ב מתכונן לצאת לשוק העיירה למסחר, ובעלת הבית אומרת לו כמה פעמים, 'היום ערב שבת ותחזור מוקדם'!
כשחזרתי לאכסנייתי בצהרים, מוצא אני את בעלת הבית עומדת בעד החלון ומשקיפה החוצה כשעל פניה סימני לחץ ועצבנות, והנני שומע שפולטת מפיה ואומרת עוד מעט שבת עוד מעט שבת... לפליאתי בפניה שהרי עוד היום גדול וכמה שעות שלימות עד כניסת השבת מדוע הנך דואגת כבר מעכשיו? אמרה לי בא ואספר לך מתולדות חיינו ותבין פשר הדבר:
שנים רבות לא זכינו להיפקד בבנים ובעזרת השי"ת לאחר שנות סבל זכינו לבן זכר, אך לדאבוננו לא התפתח כבני גילו, ורבות סבלנו בגידולו, ביקרנו עמו אצל רופא העיירה ואבחנתו הדאיגה אותנו באומרו שכנראה זו בעיית מום בלב ולו אין אפשרות להועיל כלום אך הפנה אותנו לוילנא שם יש רופא גדול הוא יוכל לעזור לכם... נסענו לוילנא לרופא הגדול, הוא בדק את הילד, ואמר לנו בצורה פסקנית: לילד הזה אין סיכוי לחיות יותר מכמה שנים, חבל לכם להשליך ממון לחינם, חזרו לביתכם והשלימו עם המציאות!....
שבורים ורצוצים יצאנו מבית הרופא, לא ידענו נפשנו מרוב צער ויגון לאחר ששמענו דברי יאוש אלו, וכך הגענו דווים לאכסניה שבוילנא, ושם פרצתי בבכי תמרורים ומאנתי להנחם.... תושבי האכסניה כששמעו על צרתנו הציעו לנו שבדרכנו חזרה למיר נעבור בראדין שם מתגורר הצדיק הקדוש החפץ חיים שרבים נושעו מברכותיו, ונפנה אליו ובודאי נוושע! זיק של תקוה ניצת בעיננו, וללא ואמר ודברים ארזנו חפצנו ושמנו פעימנו לדרך לעירה ראדין, וכשהגענו הזדרזנו ללכת לביתו של החפץ חיים... אך מה גדל צערינו ורבה אכזבתינו, כשהודיעו לנו שאין מכניסים לחפץ חיים אנשים כי מצבו חלוש ביותר ואין באפשרותו לקבל קהל.... נשארנו קפואים ודוממים במקומנו.... ובעוד אנו עומדים תוהים על מה ולמה? ולפתע סייעתא דשמיא רואים אנו את בעל נכדתו של החפץ חיים אברך צעיר שזה מכבר למד בישיבת מיר והיה מתגורר בביתנו, והנה 'שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו', מיד הכניס אותנו לחדר סבו החפץ חיים שישב אז על כסאו ונביא עזרא בידו, ישבנו וסיפרנו לו את כל השתלשלות חיינו וצרת בננו העומדת כעת על הפרק, הרים החפץ חיים את עיניו הקדושות ואמר לנו: מה ביכולתי לעזור? כסף אין לי ומה אוכל לעזור לכם? ושתק! שוב פרצתי בבכי תמרורים ודמעות שליש זלגו מעיני... נכדו שישב אתנו הוסיף ואמר לסבו והרי זה בן יחיד שלהם!!! קרא לי החפץ חיים בלשון חיבה ואמר: בתי קבלי עליך שתקדימי לקבל את שבת מלכתא! הרהבתי עוז ושאלתי מה הכוונה להקדים לקבל את השבת? ענה לי: ביום שישי בחצות תהיה כבר מפת שלחן של שבת פרוסה ופמוטי הנרות סדורים על השלחן ומזמן הדלקת הנרות לא לעשות שום מלאכה ויהי מה! מיד קבלתי בליבי בקבלה נחושה בתוך כדי דיבור לא לשנות כלום מדבריו הקדושים.
יצאנו לדרך חזרה למיר, ומיד בהגיענו לביתנו, כבר חל שיפור ניכר בילדנו וקימעא קימעא החל לאכול יותר ויותר, וכעבור ימים אחדים גם חזר לגדול ולהתפתח בצורה רגילה כשאר ילדי גילו, כמובן שביקרנו אצל רופא העיירה שלנו ששלח אותנו בשעתו לוילנא והוא השתומם למראה עיניו ומרוב התפעלותו הוציא מכיסו סכום כסף נכבד שניסע לרופא הגדול בוילנא שיראה את הפלא הזה. כשהגענו לוילנא לרופא הגדול אמר לנו הרופא: הרי זה ילד אחר! ולא אותו ילד שבדקתי לפני תקופה קצרה, קבע בפסקנות! שאל הרופא האם הייתם בווינא, שם היה אז מרכז רפואי עולמי? אמרנו לו, לא! וחזר ושאל א"כ לאיזה רופא הלכתם? אמרנו לו שהלכנו לקדוש החפץ חיים בראדין והוא יעץ לנו את עצתו....
אמר הרופא: אנחנו הרופאים יש בידינו לתקן את הקיים, וכשהלב פגום מנסים אנו לתקנו! הקדוש החפץ חיים יכול לברוא יש מאין! ממש לב חדש! ועכשיו יכול אני לספר לכם אמר הרופא הלב של בנכם היה אכול לגמרי ולכן לא נתתי לכם סיכוי, החפץ חיים ברא לכם לב חדש לגמרי!
עכשיו הנך מבין מדוע כה עצבנית אמרה בעלת הבית להרב קפלן, ממתינה אני בדריכות שבעלי כבר יגיע, כי שעת חצות כבר הגיע והקדמת שבת המלכה פורשת כנפיה.
***
מעתה יש להוסיף - בכך ש'עושה' אדם את השבת ומוסיף מקודש על חול, הוא גם נעשה כביכול שותף להקב"ה במעשה בראשית, כמאמר הגמרא בשבת (קיט, ב) כל האומר 'ויכולו' בערב שבת, עלה עליו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית! הקדמת השבת בכוחה לחולל שינוי ממש במעשה בראשית, להבריא לב אכול וחולה לגמרי!
1/274
שכויח