הרב משה גרין
בגד שהתלכלך בטיט ובוץ, בתבשיל, וכיוצא בהם – מותר להסיר את הלכלוך על ידי סכין, או ציפורן, או על ידי קינוח במטלית. ודווקא כאשר נשאר רושם של לכלוך בבגד, אבל אסור לגרדו עד שלא ישאר שום רושם בבגד. וכן אסור להסירו על ידי שפשוף חלקי הבגד זה בזה, או על ידי שפשוף במטלית, משום שפעולה זו דומה לכיבוס. ובמקרה שהבגד רטוב, יש להזהר מאיסור סחיטה.
וכל זה כשהטיט והבוץ עדיין לחים, אבל אם התייבשו על בגדו, אסור להסירם משום איסור טוחן, כיון שכאשר מגרדם ומפוררם לפירורים הרי זה בכלל מלאכת טחינה. והוא הדין כשהלכלוך הוא ממאכל שיש בו איסור טוחן.
וחוטים המונחים על גבי הבגד, או קילופי עור ('קשׂקשׂים') שנשרו עליו מהקרקפת, וכיוצא בהם – מותר להסירם ואין בכך איסור כיבוס, משום שדברים אלו אינם תחובים בבגד, אלא רק מונחים על גביו.
[שו"ע שב, א ו־ז, משנ"ב ז, ובה"ל ד"ה דהוי; ארחות שבת יג, כד]