הביא לדפוס: יעקב א. לוסטיגמן
לקראת ימי הפורים, שוחחנו עם הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט"א מבית שמש, מורה צדק בבית מדרשו של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א, ובעל מח"ס 'ילקוט הליכות ועניינים הנוגעים למעשה', שליקט עבורנו צרור הלכות והוראות, כיצד יש לנהוג בנושאים שונים הקשורים בענייני הפורים, תוך שהוא מתמקד בהלכות הפחות ידועות, כדי להסיר מכשולות ולחזק את העניינים הטעונים חיזוק.
"אי אפשר להתחיל לדבר על הלכות הפורים וקריאת המגילה, לפני שאנחנו פותחים בדינא דגמרא המובא גם על ידי המשנה ברורה: 'משנכנס אדר מרבין בשמחה', אומנם בשולחן ערוך לא הביאו, אבל בוודאי שכך היא ההלכה, ולכאורה יש כאן שתי שאלות מרכזיות שאנחנו צריכים לשאול: הראשונה היא: עד מתי יש להרבות בשמחה, והשניה: כיצד עושים זאת למעשה, איך מרבים בשמחה?"
כיצד נהגו הגרש"ז אויערבך והסטייפלער להרבות בשמחה?
האמת היא שבמשנה ברורה שבהוצאת 'דרשו', עשו עבודה מאוד יפה בעניין הזה, וריכזו מדבריהם של האחרונים בעניינים אלו. מובא בשם הרב מבוטשאטש, שהמצווה להרבות בשמחה היא בכל חודש אדר, גם אחרי ימי הפורים, וכך כותב גם החתם סופר, שזה נאמר על כל חודש אדר.
ואיך מרבים בשמחה? הגרש"ז אויערבך פסק שבחודש אדר צריך להסיר מלבו כל דאגה ועצב, ואילו ה'מנחת אלעזר' מביא בשם ה'שערי יששכר', שכל דבר שמרבה אצלו שמחה, יש מצוה לעשותו בחודש אדר.
מעניין מאוד לציין, שב'תורת המועדים' בשם הגר"ח קנייבסקי, מביא מהסטייפלער, שהיה שותה יין בכל יום מימי חודש אדר, כדי להרבות בשמחה.
מוזיקה וממתקים לילדים בתענית אסתר?
שאלה מעניינת מאוד לגבי דיני תענית אסתר, היא: האם מותר לשמוע מוזיקה ולשמוח בליל תענית אסתר, או שמא יש גם בליל התענית דינים של 'תענית ציבור' שצריך להימנע מדברים המשמחים?
ובאמת השאלה היא גם על יום תענית אסתר בעצמו, האם הוא יום שבו צריך לנהוג מקצת מנהגי אבלות, או שרק איסור אכילה ושתיה יש כאן, ומנהגי אבלות אין כאן כלל וכלל?
ב'מאירי' כתוב במפורש שתענית אסתר הוא תענית של שמחה, וכן כתב ה'כלבו'. גם ברמב"ם כותב שהסיבה לקביעת צום תענית אסתר היא "לזכור שה' יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו, כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו, כמו שעשו בימים ההם".
ואכן, הגר"ח קנייבסקי פוסק שמותר לשמוע כלי נגינה גם ביום תענית אסתר. לעומת זאת, הגרי"ש אלישיב זצ"ל החמיר בעניין זה, ופסק שאין לשמוע כלי נגינה ביום תענית אסתר, אך גם הוא היקל ופסק שבליל תענית אסתר מותר. ומובא מהגרש"ז אויערבך ומהגרי"י פישר, שהתירו לערוך שמחת נישואין בליל תענית אסתר, ובוודאי שמותר גם לעשות שמחת 'שבע ברכות' בלילה זה עם כל מיני שמחה.
היוצא מדין זה גם, שמותר לתת לילדים ממתקים בתענית אסתר, ואף לערוך להם מסיבת פורים, בשונה משאר הצומות שבהם יש למנוע זאת מהם בגלל האבלות, אך תענית אסתר היא, כאמור, תענית של שמחה.
זכר למחצית השקל, גם על ילדים נשואים?
הרמ"א כותב שצריך לתת זכר למחצית השקל, ויש לתנו בליל פורים קודם שמתפלל מנחה. במשנה ברורה מביא מה'מגן אברהם' שיש לתת זכר למחצית השקל ביום הפורים, קודם קריאת המגילה דשחרית, אבל ב'פרי מגדים' כתב שעכשיו נוהגים ליתן קודם מנחה מחצית השקל, ובשחרית לתת 'מעות מגילה' לבעל קורא.
המנהג הפשוט והמקובל בכל הקהילות הוא, לתת שלוש מטבעות של מחצית מהמטבע הנהוג באותה המדינה ובאותו הזמן, ובזמנינו נותן חצי שקל בארץ הקודש, ובמדינות אחרות מחצית מהמטבע שלהן.
אולם, לגבי הגיל בו צריך לתת – יש מחלוקת גדולה. הרע"ב כותב בפירושו על המשנה שנותנים מגיל 20, כפי שהיתה עצם המצוה של מחצית השקל, אך בתוסי"ט חולק עליו וכותב שנותנים מגיל 13. במשנה ברורה לעומת זאת כותב, שהמנהג לתת גם בעד בניו ובנותיו הקטנים, ואפי' בעבור עוברים.
להלכה נפסק, שכל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו – שוב אינו פוסק. ויש דיון מעניין בשאלה עד מתי אינו פוסק, אם זה עד שהילד מתחיל לתת בעד עצמו, או שגם אחר כך ממשיך אביו לתת בעבורו?
בספר 'מקדש ישראל' מהרב הרפנס, מביא שצריך לתת עד החתונה, ואחרי החתונה הילדים הנשואים מביאים בעד עצמם. אומנם, הוא מביא שמנהג של כ"ק אדמו"ר מהר"א מבעלזא היה לתת בעד בנו חורגו גם אחר נישואיו, והוא מסיים בזה שבסוד קדושים מי יעמוד, ומי לנו גדול מהבעלזר רב, אלא שבפשטות ההלכה אינו צריך לתת בעד בנו לאחר נישואי הבן, כשהבן נותן בעד עצמו.
עוד יש לדעת שהמנהג הוא לתת את הזכר למחצית השקל לבית הכנסת, כי בבית הכנסת מתפללים את התפילות שנתקנו כנגד הקרבנות, ועיקר מצוות מחצית השקל היתה לתת לצורך הקרבנות.
האם נכון לקרוא את המגילה עם הש"ץ?
מי שיש בידו מגילה כשרה, כיצד ינהג בזמן הקריאה עם הציבור, האם יקרא מתוכה בלחש, או שיאזין בשתיקה לבעל קורא?
ב'פרי מגדים' כותב שנכון לכל ירא שמים שתהיה לו מגילה כשרה, ויקרא עם הש"ץ כל מילה בלחש, כי "אי אפשר שלא ידלג בשמיעה, ובפרט כשהנערים מבלבלין". הרי לנו שדעתו שיש לקרותה בלחש. אומנם, יש מפקפקים בזה, כי כשקורא מעט בקול, עלולים הסובבים אותו לשמוע ממנו את המגילה, והוא הרי אינו מכוון להוציאם ידי חובתם, ועל כן באמת כותב ה'ברוך טעם' שיכוון להוציא כל מי ששומע אותו.
"הערה מעניינת בנושא העיר רבינו הגרי"ז, שכאשר נופל פורים בשב"ק, שזה דבר מצוי בפורים דמוקפין, ומקדימים קריאת המגילה לערב שבת קודש, הרי זו קריאה שלא בזמנה, ובקריאת המגילה שלא בזמנה יש לברך עליה רק כשקורין אותה בציבור. ממילא מי שקורא בלחש ממגילתו הפרטית, אינו נחשב לקורא בציבור, והוא מאבד את המעלה של קריאת המגילה עם ברכותיה, על אף שיצא ידי חובתו. אבל בחזון אי"ש חלק על דבריו, ופסק שגם הקורא בלחש לעצמו, אם הוא נמצא עם הציבור ומאזין לש"ץ תוך כדי, אין הוא מאבד את המעלה של קורא בציבור, והרי זו קריאת המגילה עם ברכותיה.
במשנה ברורה מעיר, שמי שקורא את המגילה מהחומש בזמן שהש"ץ קורא בציבור, לא יאמר את המילים יחד עם הש"ץ, גם מחשש שהוא עצמו יהיה שקוע יותר בקריאה ופחות בהאזנה לש"ץ, וגם מחשש שהסובבים אותו ישמעו ממנו את הקריאה, ולא יצאו ידי חובתם.
מה יעשה מי ש'מרחף' באמצע הקריאה
אם קרה שהשומע את המגילה איבד באמצע את הריכוז, והוא שם לב כעבור מספר שניות או דקות שהוא לא שת לבו למה שבעל הקורא אמר בזמן זה, כתב בשו"ת 'ארץ צבי' מהגאון מגלויזיקוב, שאם הוא המשיך להחזיק אצבע במקום שבו קרא הש"ץ, גם אם עשה זאת בחוסר ריכוז ותשומת לב, יצא ידי חובתו ואין צורך לפקפק בדבר ולהיכנס ל'נערווין' בגלל זה.
רבים טועים ומצווה לפרסם על דיני ההשלמה ל'על הניסים'
אם שכח לומר 'על הניסים' בברכת הודאה, וכבר אמר את חתימת הברכה – הדין אינו שאינו חוזר, אבל ישלים ב'אלוקי נצור', ורבים טועים בזה ומצווה לפרסם זאת, על אף שמדובר בהלכה פשוטה, שאין בה משום חידוש מיוחד למי שלמד היטב את ההלכה.
להשכים ביום הפורים
בפורים יש עניין גדול להשכים קום, ובליקוטי מהרי"ח מביא בשם קדמונים שיש חמש השכמות, ורמז לדבר: "וישכם אברהם בבוקר" – 'אברהם' סופי תיבות הושענא רבא, תשעה באב, יום כיפור, ראש השנה ופורים.
מתנות לאביונים או משלוח מנות, איזו מקדימים?
שאלת הקדימה במצוות, איזו להקדים – את מצוות משלוח מנות את מצוות מתנות לאביונים? בליקוטי מהרי"ח אומר שמהא שבטור ובשו"ע הקדימו את הלכות מתנות לאביונים למשלוח מנות, אות היא כי עלינו להקדים את המתנות לאביונים. לעומת זאת, ב'מקור חיים' ל'חוות יאיר' כותב, שבמגילה עצמה כתובה מצוות משלוח מנות ורק אח"כ מתנות לאביונים, ועל כן יש להקדים קודם המשלוח מנות.
אומנם בשו"ת 'בצל החכמה' כתב, שכל המחלוקת היא בשיש לפניו רעהו שיכול לתת לו משלוח מנות ואביון שיכול לתת לו מתנות לאביונים, ועליו לבחור איזו מביניהן לקיים קודם, או לחילופין שאין לו לא עני ולא אחד מרעיו, ועליו לחזר אחריהם כדי לקיים המצווה. אבל אם מצא לפניו עני ועדיין לא נתן משלוח מנות, כולי עלמא לא פליגי שצריך להקדים ולתת מתנות לאביונים, כי "אין מעבירים על המצוות", וכן כשמצא את רעהו ואין לפניו אביון.
מתנות לאביונים דווקא לאחר שחרית?
ב'דרכי חיים ושלום' מביא שהיה מקדים דווקא לפני התפילה את המתנות לאביונים, אך ב'כף החיים' כותב שעל פי סוד יש עניין דווקא אחרי התפילה, ויש בזה גם טעם על פי נגלה, שהרי ברכת 'שהחיינו' הנאמרת על מגילה שקורין ביום, נאמרת גם על שאר מצוות היום, ועל אף שיש סברא לומר שמתנות לאביונים לא בכללן, שכן אי אפשר לברך 'שהחיינו' על מצוות צדקה שהיא מצווה תמידית (ואף במשנ"ב השמיט את 'מתנות לאביונים' מהמצוות שיש לכוון עליהן בברכת 'שהחיינו'), עם זאת, שיטת ה'כף החיים' שיש להמתין עם המתנות לאביונים עד אחר קריאת המגילה מהטעמים הנ"ל.
אמנם בוודאי שאין לדחות את העניים עד אחר שישמע המגילה וברכותיה, וכדי לצאת את שיטת ה'כף החיים' יכול לכוון בזה שלא לצאת ידי חובת 'מתנות לאביונים'. ובעניין מתנות לאביונים, ראוי להזכיר מה שכתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות מגילה: "מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים, יתומים ואלמנות, ודומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהשיב לב נדכאים".
שיעור 'מתנות לאביונים'
הריטב"א במגילה ז' ע"ב כותב שמספיק שווה פרוטה, ובמהרש"א כותב שצריך לתת מתנה חשובה. ההוראה המקובלת למעשה לתת סכום שאפשר לקנות עם זה מנה לאכילה בסעודת פורים. יש שאומרים שזה עשרה שקלים יש אומרים שזה עשרים שקלים, הדל לא ימעיט והעשיר ירבה גם ירבה…
נשים וילדים חייבים ב'מתנות לאביונים'?
ה'ערוך השולחן' כותב, שהיות שאשתו כגופו, הנותן שתי מתנות לשני אביונים – מתכוון להוציא גם את אשתו, והוא אפילו לא צריך לתת שתי מתנות מיוחדות בשמה, אלא היא יוצאת במתנות שהוא עצמו נותן כדי להוציא עצמו ידי חובה.
קצש"ע חולק עליו, וכותב שלא יסמכו הנשים על נתינת בעליהן ויתנו הן לבד, והמשנ"ב מביא בזה מחלוקת וכותב "ומ"מ יש להחמיר". אומנם לא ברורה כוונת דבריו של המשנה ברורה, אם כוונתו שיש להחמיר בנתינת הנשים לבדן ולא יסמכו על בעליהן, או שכוונתו שהבעל צריך לתת מתנות מיוחדות גם בשמן ודי בכך.
כמובן שגם ילדים צריכים לתת מתנות לאביונים, ומצווה זו מוטלת על האב לתת להם מעות כדי לחנכם למצווה גדולה זו, וכך כותב ה'פרי מגדים'. כל שכן שצריך להקפיד שהילדים הגדולים, שכבר הגיעו למצוות, ייתנו מתנות לאביונים, ויש לתת להם מעות כדי שיקיימו את המצווה כהלכתה.
משלוח מנות בשני מיני משקה
משלוח 'מנות', מיעוט רבים שניים, וצריך ששתי המנות יהיו ראויות לאכילה, ומספיק לתת משלוח אחד לאדם אחד. כמו כן אפשר לצאת ידי חובה בשני מיני מאכל, או לחילופין בשני מיני משקין, אבל מנהג העולם שנותנים מין אחד מאכל ומין אחד משקה.
ובטעם מצווה זו כתב ה'תרומת הדשן' שהיא כדי שיהיה לכולם לאכול ולשמוח בסעודת הפורים. רבי שלמה אלקבץ כתב שהטעם הוא להרבות אהבה, אחווה ורעות.
מה השיעור של 'מנה'?
הבוטשאטשער כותב ב'אשל אברהם', שמשלוח המנות צריך להיות מנה שראוי להתכבד בה. ב'חסד לאברהם' כותב שכל מנה תהיה בשיעור כזית, ובמשנ"ב מביא ב'ביאור הלכה' שאם מישהו מביא לאדם עשיר מנה שאינה לפי כבודו של העשיר, לא יוצא ידי חובה, וכותב שכך מוכיח ה'חיי אדם' מן הירושלמי, ומסיים שנכון להיזהר בזה לכתחילה.
לעסוק בתורה בין מגילה דלילה למגילה דיום
ברמ"א כתב: "טוב לעסוק בתורה קודם שיתחיל בסעודה, וסמך לדבר 'ליהודים היתה אורה' וכו'".
החת"ס בדרשות מביא בשם קדמון, שהעוסק בתורה בין מגילה דלילה למגילה דיום, מובטח לו שהוא בן עולם הבא. וב'יסוד ושורש העבודה' כתב שלא לעזוב את בית המדרש לאחר תפילת שחרית, אלא קודם ילמד מעט, כי אח"כ יהיה טרוד במצוות היום.
וידוע המעשה עם אביו של רבינו ה'אבני נזר' זצוק"ל, שזכה לבנו הגדול הזה משום שהתייגע בתורה ביום הפורים.
זמן הסעודה, אימתי?
בסימן תרצ"ה כתב הרמ"א שרוב הסעודה צריכה להיות ביום הפורים עצמו, ולא כמו שנוהגים להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה הוא בליל ט"ו, וכשחל פורים ביום שישי יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת.
אומנם, במשנה ברורה ביאר כוונת דבריו שכתב לאכול בשחרית, היינו קודם חצות היום, וב'יד אפרים' מביא בשם המהרי"ל שאפשר גם להתחיל בסעודה עד שעה עשירית, כמו שאנחנו יודעים שכל ערב שבת אפשר לאכול עד שעה עשירית.
פורס פת ומקדש, כיצד?
מי שלא הספיק בפורים שחל להיות בערב שבת, לאכול סעודתו ולסיימה מבעוד יום, בזמן השקיעה צריך להפסיק סעודתו, ומביא שתי חלות שלמות ללחם משנה, ופורס עליהן מפה, ומקדש על היין אך אינו מברך 'בורא פרי הגפן', כי כבר יצא בברכת הגפן שבירך בתחילת הסעודה או לפניה, ואף אינו נוטל ידיו ומברך 'המוציא' כי הוא באמצע סעודה על הפת.
ובאמת, יש שהעדיפו להימנע מכך ולסיים סעודתם מבעוד יום, אך ידוע שה'אמרי אמת' מגור היה מהדר דווקא להגיע ל'פורס פת ומקדש', וכן שמעתי ממו"ר כ"ק מרן אדמור מלעלוב שליט"א שכך היה נוהג גם סבו רבינו בעל ה'ברכת משה' מלעלוב.
ושמעתי ממו"ר הגאון רבי מאיר סירוטה שליט"א, שבירושלים נהגו בני קהילות ה'פרושים' לברך ברכת המזון לפני השקיעה, ואילו בקהילות החסידים בירושלים נהגו רבים לכתחילה לפרוס פת ולקדש.
יוצאים בסעודה זו גם ידי חובת סעודה בשבת
הפורס פת ומקדש, וממשיך בסעודתו אל תוך הלילה, יוצא בסעודה זו גם ידי חובת סעודה בשבת, ואינו צריך ליטול ידיו בשנית לסעודת ליל שבת. ויאכל בשר ודגים גם אחר השקיעה כדי לכבד את השבת.
ובאמת, יש מצווה לאכול בשר גם בסעודת הפורים, והזכירו המשנה ברורה בסי' תקכ"ט ס"ק כ' שמביא בשם 'בית יעקב': "ואפילו הוא מסגף את עצמו מפני תשובה בכל ימות השנה, שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, בשבתות ויום טוב, וחנוכה ופורים חייב לאכול ולשתות". וכן כתב הרמב"ם שחובה לאכול בשר בסעודת פורים, וב'לקט יושר' הדגיש שהחיוב הוא לאכול בשר בהמה, אמנם כתבו האחרונים, שמי שקשה לו לאכול בשר בקר, יכול לצאת ידי חובתו גם בבשר עוף.
עם זאת, פסק הגר"מ סירוטה שליט"א, שהחיוב הוא לאכול את הבשר בסעודת הפורים, ולאו דווקא ביום הפורים עצמו, ועל כן מי שממשיך סעודתו אל תוך הלילה שאחר הפורים, אינו צריך להקפיד לאכול את הבשר דווקא לפני שקיעת החמה.
להתפלל לפני שמשתכרים
כתב המשנה ברורה בסי' תרצ"ה, שיש להתפלל ערבית לפני שיגיע לכלל שכרות, ומאידך יש שאלה גדולה אם אחרי תפילת ערבית של ט"ו לפרזים ושל ט"ז למוקפין, אפשר לומר 'על הניסים' בברכת המזון, ולכן הוא מכריע שיברכו ברכת המזון, יתפללו ערבית ולאחר מכן ישובו לסעודה ולשתיית היין, שמצוה להרבות בסעודה ובשמחה גם בט"ו.
גם ב'מאירי' כתב ששכרות ביום הפורים היא בגדר חיוב, אבל מי שיודע בעצמו שיבטל אחת מהמצוות – יימנע משכרות וכל מעשיו יהיו לשם שמים.
מו"ר הגר"מ סירוטה שליט"א, פוסק שאפשר להמשיך את הסעודה ואף להגיע לכלל שכרות, ובלבד שיקרא קודם קריאת שמע, וכשיודע בעצמו שיוכל להשכים קום לפני עלות השחר ולהתפלל ערבית בזמנה (אמנם, במשנה ברורה בסימן ק"ח כתב: "עד חצות הוא זמן הראוי לערבית לכתחילה").
ולגבי השאלה אם יודע שכשיקום קודם עלות השחר, לא יהיה לו מניין ויצטרך להתפלל ביחידות, לא מצינו שבגלל זה עליו להימנע משכרות, ונראה שאינו בכלל ביטול מצוה שעליו כתבו הראשונים שיימנע משכרות מחשש זה.
1/931