"צריך האדם להתבונן להסיר שנאת ישראל מלבו, כי איש ישראל המאמין בשלושה עשר עיקרי הדת, בוודאי שייך עליו הכתוב: כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, והוא אהוב למקום, ככתוב: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה', ועוד כתוב: בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם, ועוד הרבה פסוקים המורים על גודל אהבת ה' יתברך לעם ישראל, ואם כן איך יוכל האדם לפעול בנפשו לשנוא את מי שהוא אהוב לה', הלא בוודאי יהיה להקב"ה תרעומת עליו עבור זה!
והמשל בזה, כי בטבע כל אב לאהוב את בנו אהבה עזה, וכל עמל האדם אך לטובת בניו אחריו, וכשימצא אחד שיהיה שונא לבניו, הלא תהיה לו תרעומת גדולה על אותו האיש, וכן הדבר בענינינו, כל מי שיש לו שנאה על חבירו, בודאי יש להקב"ה תרעומת עליו, ומי הוא האיש הסכל והפתי שירצה לשאת עליו תרעומת מהשי"ת, ומה אם תרעומת בשר ודם קשה לשֵׂאת, כל שכן תרעומת מלך מלכי המלכים הקב"ה שמאוד מחויבים להזהר מזה.
והנה לוּ יצויר שאחד רואה את חבירו שלועס בשיניו בשר נבילה וטריפה מהבוקר עד הערב, בודאי היה מתועב בעיניו עבור זה! ואיך לא ישים זה על לבו הנושא שנאה על חבירו, שהוא חורש בלבו מחשבות אוֶן על חבירו מן הבוקר עד הערב, והיא השנאה הטמונה והמושרשת בלבו, והכתוב צווח ואומר: לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, ובמה עדיף הוא מהאוכל בשר נבילות וטריפות, וכשם שבאכילת מאכלות אסורות הוא מטמא את פיו, כן על ידי השנאה הוא מטמא את לבו".
[אהבת ישראל פרק ד, בשינויים קלים]