אל מרן הסטייפלער זצוק"ל נכנסה קבוצת יהודים בעלי צורה, משלחת של יראי שמים, ביניהם תלמידי חכמים נכבדים. העיד ת"ח מופלג שליט"א: כיוון שעניין אותי מאד מה היחס של מרן זצוק"ל אל היהודים הללו ומה מעשיהם בחדרו, כנער התקרבתי לחלון חדרו של מרן הסטייפלער, עמדתי סמוך לחלון הבית משם נראתה הקבוצה היטב, ראיתי איך מרן זצוק"ל מציע להם כסאות והם התיישבו ליד השולחן ומרן זצוק"ל הקשיב לדבריהם.
מרן הסטייפלער זצוק"ל התגורר אז סמוך לבית הכנסת לדרמן, ברחוב רשב"ם. כיוון שעמדתי מעבר לקיר לא שמעתי היטב את כל פרטי השיחה, אך שמעתי כי הם מדברים ביקורת על מרן הגר"א קוטלר זצוק"ל בעניין הנהגתו בענייני הציבור מבחינה השקפתית. כמדומה שהנושא היה בצורת החינוך בחינוך עצמאי שעמד תחת הנהגתו של מרן הג"ר רבי אהרן, ולגבי בית ספר מסוים שהיה אמור לקום.
מרן הסטייפלער הקשיב לדברי כל אחד מהם, ואז שאל: "ומה אתם רוצים ממני?" הם השיבו כי בדעתם לשגר מכתב למרן הגר"א קוטלר, והם מעוניינים כי מרן הסטייפלער יחתום אף הוא על המכתב לתועלת העניין, כי עם חתימתו רבי אהרן יתייחס למכתב ברצינות רבה.
אינני זוכר מה נאמר שם עוד בדיוק. מה שחקוק בזכרוני הוא, שמרן הרים את קולו בשאגה אדירה: "חצופים! חצופים!…" – קולו של מרן זצוק"ל כאשר היה צועק, היה כקול מים רבים אדירים – "חצופים! רבי אהרן הוא גדול הדור ואתם רוצים להגיד לו מה לעשות?! חצופים!"
הם קמו בבהלה ונסוגו לכיוון הדלת, ומרן נאנח מאד, סגר אחריהם את הדלת ושב לתלמודו.
(א' חפץ, יתד נאמן וישב תשע"ד)