כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם (ויקרא ה, טו)
את הסיפור הבא שמעתי מידידי, רבי ניסים תשובה הי"ו, שהוא יהודי יקר המשכיר דירה בתל אביב בקומת קרקע, מזה שנים רבות. הדיירת האחרונה בבית היתה אישה חילונית גמורה ששכרה את הדירה לשנתיים. אולם הבעיות התחילו מוקדם יותר, כבר לאחר מספר חודשים מעת תחילת השכירות, התקשרה האישה אל המשכיר והתלוננה על מכה של עכברים בדירה…
היהודי דנן לא ידע את נפשו, הוא משכיר את הדירה כל כך הרבה שנים, ומעולם לא שמע תלונה מעין זו! אמנם הדירה בקומת קרקע, אבל עכברים? מעולם לא פקדו אותה! אבל בכל אופן, הוא כמובן לא התווכח, אם הדיירת אומרת שיש עכברים – אז יש עכברים, והפתרון פשוט, מתקשרים לעירייה ומבקשים שיבצעו הדברה נגד עכברים בסביבה.
ובכן, הוא פנה לעירייה, ביקש לבצע הדברה, העירייה מילאה את הבקשה ושלחה מדביר מקצועי להדביר בסביבה, אך למרבה ההפתעה – ההדברה לא הועילה כלל. חלפו מספר ימים ושוב הדיירת על הקו, והתלונה המוכרת בפיה: "יש עכברים!"
לאחר שהדברה חוזרת לא השיגה תוצאה טובה יותר, ולאחר שבמשך מספר ימים נוכח המשכיר לראות בעיניו כיצד הדיירת מוציאה מדי יום ביומו מספר עכברים שנלכדו במלכודות שהציבה בדירה – הוא הציע לה לבטל את חוזה השכירות מבלי שיחייב אותה בקנס כלשהו, אולם היא סרבה. היא העדיפה להישאר בדירה, להתמודד עם העכברים – ולהתלונן…
באחד הימים עלה בדעתו של המשכיר רעיון מקורי.
כשהתקשרה הדיירת בפעם הבאה להתלונן על העכברים, הוא אמר לה שבמקורות היהודיים (ירושלמי דמאי ד, א) מופיע סיפור אודות רבי פנחס בן יאיר, שבאו לפניו בני עיר אחת וסיפרו כי מכה של עכברים פוגעת ביבולם ומאימת עליהם בסכנת רעב. לאחר בירור שערך רבי פנחס בן יאיר, התברר לו כי בני אותה העיר אינם מעשרים את תבואתם, ועל כן יכולים העכברים לפגוע בה.
"אינני יודע אם זה יעזור, אבל בהחלט יכול להיות שאם תתחילי לתת צדקה – יסתלקו העכברים!" אמר המשכיר לדיירת, ומאותו יום ואילך שוב לא התקשרה בנושא זה…
המשכיר מצידו כמובן לא התקשר מיוזמתו לברר מה קורה, כל עוד הדיירת לא התקשרה להתלונן הוא העדיף לא להכניס את עצמו לצרות, ולא התקשר כלל. אולם, לאחר מספר חודשים התקשרה הדיירת ובקשה להעביר את השכירות לדיירת אחרת, כאשר באותה הזדמנות היא מספרת על השינוי שהתחולל בחייה בעקבות אותה שיחה במהלכה הציע המשכיר את רעיון הצדקה.
היא סיפרה שהיה לה סבא גדול, יהודי דתי, שחינך אותה תמיד שלא לסרב לבקשתו של יהודי. "אינך יכולה לדעת כמה מדורי גיהנום עבר אותו יהודי, עד שהרהיב עוז לפנות אליך ולבקש את עזרתך! לכן, אל תסרבי אף פעם! מה שיש לך- תני!" היה הסבא אומר.
ואמנם, בעבר, כך היתה נוהגת הדיירת, עד שהגיעה לתל אביב. כאשר הגיעה לעיר הגדולה, היא הכירה חברות חדשות מהאוניברסיטה, והן החדירו לראשה רעיונות אחרים, הן גרמו לה להתייחס אל מבקשי הצדקה כאל 'פרזיטים', 'נצלנים', וכמובן, הסבירו כי אין כל מקום לעזור להם. בהתחלה, היא לא הושפעה, אט, אט חלחלו הדברים אל ליבה והיא קפצה את ידה וחדלה לתת צדקה. מאותו היום ואילך הופיעו העכברים!
כאשר העלה המשכיר את רעיון הצדקה, לפתע נדלקה נורה אדומה במוחה של הדיירת. היא שמה לב, שאמנם, העכברים הופיעו בדיוק כשהפסיקה לתת צדקה. היא החליטה אפוא לחזור לתת צדקה כמקודם, וראה זה פלא: העכברים נעלמו כלא היו!
אולם הסיפור לא נגמר כאן… שכן את מקומה של הדיירת הנוכחית תפסה דיירת אחרת, אשר לאחר תקופה קצרה התקשרה אל המשכיר, והתלונה הכל כך מוכרת בפיה, כן, יש עכברים בדירה… הפעם, המשכיר כבר היה בעל ניסיון, הוא ידע בדיוק כמה מועילה ההדברה העירונית, ולפיכך אפילו לא ניסה להתקשר ולבקש כי ישלחו מדביר לטפל בבעיה. הוא המליץ מיד לדיירת להפריש סכום כסף לצדקה, תוך שהוא מספר לה את סיפורה של הדיירת הקודמת, וכמה צפוי: מיד לאחר שהפרישה הדיירת הנוכחית סכום לצדקה – נעלמו העכברים כאילו לא היו!
הנה לנו שני סיפורים אשר שניהם עוסקים באותה התרחשות בדיוק: עכברים שנעלמו כלא היו בעקבות מתן צדקה. הסיפור השלישי – משלים את התמונה, בבחינת החוט המשולש לא במהרה ינתק, ומעשה שהיה כך היה:
את הסיפור אודות שתי הדיירות בדירה בתל אביב, סיפרתי באחד השיעורים שמסרתי בבני ברק, שיעור בו משתתפים בקביעות דתיים וחילוניים. באחד השבועות הבאים, לאחר השיעור, ניגש אלי יהודי וסיפר: הוא עצמו, משכיר דירה בבת ים, לאישה חילונית לגמרי, שבקושי מייחסת משמעות למוצאה היהודי. למחרת אותו יום בו סיפרתי את סיפור העכברים התקשרה אליו הדיירת, ולא יאומן, היא מספרת על מכה של עכברים בדירה, ומבקשת כי יפנה לעירייה בדחיפות ויבקש הדברה.
אולם הלה, שקישר מידית בין הסיפור ששמע בליל אמש לבין פנייתה של הדיירת, לא מיהר להתקשר לעירייה. לפני כן, הוא בירר האם הדיירת הנכבדה מפרישה כסף לצדקה, ומשנענה בשלילה הבהיר כי לא יפנה לעירייה עד שתתקשר הדיירת לספר לו כי נתנה צדקה.
ברגע הראשון, היא התקוממה, "למי בדיוק אתה רוצה שאתן צדקה כאן? כולם בסביבה אינשי דלא מעלי!" טענה, אולם הוא לא ויתר, ולבסוף, עלה בידו לשכנעה. הגברת התחייבה לתת צדקה, והוא התחייב להתקשר לעירייה, מיד לאחר שתתקשר ותספר לו שמילאה את הבטחתה.
ואמנם, למחרת היום התקשרה הדיירת להודות, כן… היא נתנה צדקה, והיא גם רוצה להודות על כך שדיבר עם העירייה, באמת העכברים נעלמו כלא היו!
הרי לנו כוחה של צדקה, ובפרט של מעשר – אפילו לסלק בעלי חיים שמאומה אינו עומד בפניהם!
(מתוך 'ומתוק האור', הגדה של פסח)