הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
"כִּי בָרוּךְ הוּא"! (במדבר כ"ב, י"ב)
פרשת השבוע הנוכחי, הינה פרשה ייחודית ומרתקת, המספקת הצצה לכבשונו של עולם, וחושפת טפח מהאהבה העצומה של אבינו שבשמים לבניו אהוביו. הפרשה מתארת התכנסות שני רשעים המתחרים זה בזה בשנאתם העזה לעם ישראל, ומנסים כל דרך לפגוע בעם הנבחר. בלק החושש מעם ישראל ומתאר אותו כעם המכסה את הנוף ומסתיר את שדה הראיה, ובלעם שנענה ברצון לקריאה לבוא ולהשתמש בכוחותיו העילאיים כדי להזיק, לפגוע ולהרע לעם ישראל.
לאורך כל הפרשה, שזור חוט שני מעניין, שכדאי להתבונן בו ולגלות תובנה מעניינת. בלק מבקש לקלל את העם היהודי, ושולח משלחת לבלעם – להזמינו בקריאת חירום להתגייס למטרתו הנלוזה. בלעם היה רוצה ללכת, אך 'פתאום' משתבשת התוכנית והוא נאלץ לסרב להזמנה.
בלק לא מוותר, שולח שרים נכבדים יותר, מבטיח הון תועפות ומוכן לשלם בית מלא כסף וזהב – ואינו מבין כי בלעם היה מקלל גם בחינם, אך הוא פשוט לא יכול. בסופו של דבר הוא מצליח לצאת לדרך, ושוב תוכניתו משתבשת, אתונו מקרטעת, רגלו נתקעת, דו שיח מוזר ופלאי בין בלעם לאתונו, התוכנית המקורית מופרעת ומשתבשת…
בלעם עדיין לא מבין את המסר, ומנסה להתחכם, בטוח שבסופו של דבר מזימתו תצליח. גם בלק מתאחד עמו ויחדיו הם מגייסים כל כלי אפשרי: מנסים להתגבר על זכות אבות של עם ישראל, בודקים מקומות בהם אירעו צרות לעם ישראל, מכניסים עין הרע ומזכירים חטאי עבר, הכל כדי להצליח ליישם את התוכנית המקורית – לקלל את עם ישראל. כל תחבולה נעשית, כל תכסיס מנוצל, כל תרגיל מנוסה…
אך ללא הצלחה. בלק זועם על הכישלון הצורב, בלעם נאנח ומנסה להתנצל, וחושף שהוא לא יכול לעשות כלום, וכל הכלים שיפעיל – אינם שווים מאומה, כי בורא עולם מנהל את העולם. 'אנחנו יכולים לנסות, לעשות, להשתדל, לתכנן, ליזום מהלכים, לנסות כלים ולבצע תכסיסים' – אומר בלעם לבלק, 'אבל בסוף, רק מה שהשם רוצה יקרה, רק התוכנית עליה בורא עולם החליט תצא אל הפועל!'
זהו אחד המסרים החשובים העולים מפרשת השבוע, ופותחים לנו את העיניים. מתברר, שבני אדם עושים תוכניות, מנסים פעולות, רוקמים מהלכים בסתר ובגלוי, מתוך מטרה להגיע ליעד מסויים ומבוקש. כשהמהלך לא מצליח, כשהתוכנית נכשלת, כשקושי לא צפוי משבש את ההגעה ליעד – אנו עשויים להתאכזב, נוטים להישבר, עלולים להצטער…
כמה שמחה ואושר נוסיף בחיינו, אם נתבונן ונשנן שבאמת בורא עולם כבר הכתיב מראש את התוכנית, חקק מזמן את מידת ההצלחה, קבע לפני זמן רב את השלכות כל פעולה. נכון שנדרשנו לעשות את חלקנו – להשתדל כמידת יכולתנו, אך כפי שביאר בהרחבה בספר חובת הלבבות שער הביטחון פ"ג, השתדלות זו הינה חובה המוטלת עלינו לקיימה, אף שמידת הצלחתנו לא תלויה בה, ונקבעה מראש בידי בורא עולם.
מדי בוקר אנו מברכים 'שעשה לי כל צרכי' – בלשון עבר, בהודאה להשם הטוב כי כבר עשה את כל צרכנו. וכי אנו יודעים האם נצליח היום? וכי אנו בטוחים כל כך בתוצאות היום הזה, האם תוכניותינו יסתייעו, האם נעמוד בלוח הזמנים הצפוף שקבענו, והאם נוכל בסוף היום לחייך בסיפוק על הצלחת היום? אז איך כבר בתחילת היום אנו מודים על צרכי היום הזה שנעשו כבר, כמרוצים ומאושרים מהתוצאות שעדיין אינן ידועות?
ביאר הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל: אדם קם בבוקר, ותוכניותיו להיום כבר סדורות ומוכנות, לא רק מה הוא רוצה לעשות, אלא גם כמה באמת יספיק, כמה באמת יצליח, אלו קשיים יצוצו בדרכו ועד כמה יצליח להניב תוצאות. הכל כבר קבוע, מוכרע, רק לא ידוע לנו, ובמשך היום, עם כל דקה שחולפת, אנו מגלים מה התוכניות האמיתיות שנקבעו לנו…
לכן אנו מברכים מראש 'שעשה לי כל צרכי' בלשון עבר, תוך אמירה לבורא עולם: 'תודה אבא שבשמיים, שכבר סידרת לי מראש את כל התוכניות. כמה טוב שאני לא צריך להיות מודאג ולחוץ מה יקרה היום, כמה משמח לדעת שהיום שלי סודר כבר בידיים כל כך טובות… על כך תודה, אבא שבשמיים, שכבר הכרעת וקבעת עבורי את הספקי ותוצאות יומי!'
ככל שנהיה מודעים יותר לכך, ככל שנהיה בטוחים יותר ברעיון הזה, החיים שלנו יהפכו למאושרים ושמחים, כי אנו יודעים שהכל כבר מסודר מראש, איננו יכולים להועיל ולהזיק, רק לעשות השתדלות כמידת יכולתנו המועטה. בורא עולם סידר מראש את התוכניות לטובתנו, 'בטחו בה' עדי עד!'
ציפיה, מאמץ, אכזבה…
היה זה בשנת תשנ"ג, לפני קרוב לחצי יובל שנים. בסימן טוב ובמזל טוב חגגה משפחת א. את שמחת אירוסי בתם, עם חתן מופלג בתורה ויראת שמים המתגורר בארצות הברית. כמקובל, סיכמו ההורים ביניהם את העניינים הכספיים, ונקבע כי הורי הכלה, משפחת א., יטפלו ברכישת דירה לזוג הצעיר בבני ברק עוד קודם החתונה, ומועד החתונה ייקבע רק אחרי רכישת הדירה לבני הזוג, כדי להבטיח את כניסתם לקורת גג משלהם כבר בליל הנישואין.
כבר למחרת היום, התקשר אבי הכלה למתווכים שונים בעיר, וביקש כי יציעו בפניו דירות. במשך תקופה ממושכת התרוצצו ההורים והכלה בין דירות שונות, בניסיון לאתר את הדירה המתאימה. אלא שחודשים רבים חולפים, כבר חצי שנה נקפה – ודירה אין, ומועד החתונה מתעכב, ומתעכב, ומתעכב…
במשך אחד עשר חודשים, קרוב לשנה, נמשכה מלאכת החיפוש האינטנסיבית. קרובי משפחה גוייסו, מכרים עודכנו, מתווכים ניסו, ההורים התרוצצו, והכלה לא הפסיקה להתפלל, עד שבסופו של דבר נמצאה הדירה המבוקשת, העונה על כל הקריטריונים:
סביבת מגורים טובה, לצד דירה נאה. אמנם הבנין ישן, אך גודל הדירה סביר. המחיר קצת יקר – 117,000 דולר, אך אפשר לעמוד בו. יש להזדרז לחטוף את הדירה לפני שיהיה מאוחר. עד שנמצאה הדירה המיוחלת ואפשר להתקדם לחתונה, אי אפשר לאבד הזדמנות כזו…
'יש לי הרבה קופצים' – סח להם המוכר בחיוך מסתורי, 'אני לא ממהר לחתום… הראשון שיהיה פה עם כל הכסף במזומן – זוכה בדירה!' – הלחיץ. 'אנחנו ממהרים להביא את הכסף', – השיבו ההורים מיד, 'רק אנא, אל תמכור למישהו אחר! עד שמצאנו דירה, כבר 11 חודשים מתעכבת החתונה! תן לנו כמה שעות, ונביא לך את כל הכסף!' אך המוכר מיהר להשיב: 'אני לא מחכה לאיש, הראשון שמביא את כל הכסף – זוכה בדירה!'
ההורים יצאו מהדירה הנכספת, מרוצים אך לחוצים. מצד אחד – סוף סוף נמצאה הדירה, אפשר להתחיל להתכונן לחתונה. מצד שני – יש לגייס סכום עתק תוך כמה שעות. הם התחילו בבנק, משם לגמ"חים, וגם ביקשו הלוואות מקרובי משפחה. 'תבינו, זו לא דירה על הכף, זו החתונה כולה! אתם יודעים כמה אנחנו מחכים לרגע הזה, לחתום חוזה ולהתקדם לחתונה!'
כולם ניסו, בשעות הקרובות היה ביתם כמרקחה. כולם התרוצצו, משלוחנים התאמצו, שיקים נפדו, תוכניות חיסכון נשברו. בשעה תשע וחצי בערב נקשו ההורים בדלת הדירה כשמאה אלף דולר, שטרות ירוקים במזומן, בידיהם…
'תיכנסו!', קיבל אותם המוכר בחיוך רחב, כשעיניו נוצצות לנוכח השטרות המסודרים, 'הבאתם את כל הכסף?'
'כמעט', השיב המחותן, 'הבאנו מאה אלף דולר. השאר נשלים בימים הקרובים מאוד!' – הבטיח, מנסה לדבר על לב המוכר שלא מיהר לסגור. 'המתינו קמעא' – ביקש מהם, 'יש כאן עוד מישהו, נראה מה הוא מציע…' – אמר, ועבר לחדר הסמוך. אחרי רבע שעה מתוחה ולחוצה חזר אליהם כשבפיו הודעה קצרה ומאכזבת מאוד: 'מצטער, הוא הצליח יותר מכם, הביא את כל הכסף, עד הדולר האחרון, במזומן. סגרתי איתו!' – אמר קצרות, והחווה באצבעו על הדלת…
לא היה טעם להתווכח, לא היה ענין לבקש. היה ברור כי כלתה ונחרצה הגזירה, הרוכשים האחרים הביאו את מלוא הסכום ולכן זכו בדירה הנכספת. בני הזוג א. ובתם הכלה יצאו מהדירה שבורים ומאוכזבים, וצנחו על הספסל הראשון ברחוב בחוסר אונים…
גם הדמעות לא המתינו מלבוא, וכהרף עין פרצו מעיני הכלה כנחל שוצף. 'אוי, כמה חיכינו…' – ביכתה בצער, 'כמה רצינו, כמה התאמצנו, כמעט הגענו לדירה, כמעט הגענו לחתונה! איזו אכזבה!'- זעקה בכאב, ואביה לא מצא את המילים לחזק את נפשה השבורה…
הכשלון שהצליח…
שעה ארוכה של הפנמת הכאב חלפה, עד שהאב התאושש. 'בבנין הסמוך גר הרב טויסיג', אמר לבני משפחתו, 'אעלה אליו ואסיח את אשר אירע, אולי ימצא מילים בפיו לנחמנו!' – הוסיף בתקוה, וכעבור כמה דקות נקש בדלת בית הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א, אשר סיפר לנו את הסיפור והעיד בפנינו על פרטיו.
מיד כשנכנס ותיאר בארוכה את הפרטים, לא הצליח גם האב לכבוש את דמעותיו. ההמתנה הארוכה הציפה אותו, האכזבה הקשה לא נתנה לו מנוח, הדירה האבודה נראתה לו ככאב שאי אפשר להכיל. הרב טויסיג האזין בקשב רב, שמע את כל הפרטים, ונאנח בהשתתפות בצער. רק אחרי כמה דקות, השיב ואמר: 'מה שעברתם באמת כואב ומאכזב, אך אספר לכם שיש ברשותי ספר קטן בשם 'קונטרס הצוואה', ואני נהנה לעיין בו ולהתעודד במצבים כאלה, הבה נעיין בו יחדיו…'
הרב טויסיג והמחותן החלו לעיין בין סעיפי פרק א' בספר, בו מתאר המחבר התמודדות של אדם שרצה רווח מסוים, משרה נחשקת או דירה מבוקשת, והתאכזב לגלות שמישהו אחר שם ידו על המציאה והצליח להשיגה, והותיר אותו מאוכזב מאחור… הוא מעודד את הקורא לבל יתאכזב ויישבר, כי 'אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו, וכי מה שמוכן בשבילך – בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך… וגם יכול שעל ידי מניעת הרווח מזה ירוויח ממקום אחר יותר…' – כלשונו.
הרב סיים לקרוא והסביר למחותן בפנים מאירות: 'אנשים עשויים לחשוב: הרי הייתי יכול לחתום את העסקה הזו ולהרויח ממנה יפה – איך פתאום מישהו זר נכנס לתמונה והצליח? הרי הייתי כמעט סגור על הדירה המקסימה הזו, המיקום, הנוף, המחיר – הכל התאים לי… – איך זה שפתאום מישהו אחר לקח אותה? הרי תכננתי להשיג את המטרה בדרך מסויימת – מה גרם לכך שהתוכנית השתבשה, שנסיונותי כשלו?'
המחותן הקשיב מרותק, הוא חש כי הדברים מיועדים בדיוק ללבו, הן כך בדיוק הוא מרגיש! והרב הוסיף והסביר: 'אך כמה טוב ומחזק לגלות, שהמחשבה הזו מוטעית מיסודה. הן לבורא עולם יש תוכנית סדורה מראש, מי ישיג את העסקה הנוצצת, מי יקבל את המשרה הנחשקת, ומי יגור בדירה המרווחת! הוא כבר קבע והכריע מי יצליח ועד כמה, הן הכל כבר קבוע, ברור ונחרץ, מלמעלה!
רק אנו – בני האדם, עשויים לטעות ולחשוב שאנחנו עושים משהו, כאילו קובעים מה יהיה, כאילו מאמצינו יכריעו את הכף… אבל באמת זהו משחק דמיוני, כי בורא עולם כבר קבע את התוכנית ואת הדרך ואת התוצאה ואת ההשלכות, והחלק שלנו מתחיל ונגמר בלעשות השתדלות במידת האפשר, ואם לא הצלחנו – זהו סימן מובהק כי משמים סידרו אחרת, והתוכנית האלוקית הסדורה קובעת משהו אחר, טוב בהרבה!'
המחותן התרגש, והודה בחום על הדברים מחממי הלב, שפתחו לו צוהר חשיבה חדש והבנה מעמיקה עד כמה אין להתאכזב ואין להישבר, כי התוכנית כבר מסודרת, ובוודאי גם בתו הכלה תגיע לדירה היעודה לה. 'חזק והתחזק!' – סיים הרב טויסיג, 'תאמין כי הכל מלמעלה, עשית את שלך והקדוש ברוך הוא יש לו דרך משלו, והוא יובילך לדירה הנכונה!'
המשך הסיפור מפתיע, אפילו מטלטל. לא חלפו 24 שעות, וביום המחר, בשעת ערב מאוחרת, התקשר אבי הכלה שוב לבית הרב טויסיג. 'כבוד הרב,' הוא אומר בסערת רגשות, 'לא תאמינו מה קרה! התברר כי מוכר הדירה לא היה אלא נוכל, שהשתלט על דירה לא לו, ועשה מצג שווא של מכירה. הוא לקח את הכסף ונמלט לחו"ל, אף שהבטיח כי יתייצב היום אצל עורך הדין להסדיר את החוזה. לא ייאמן, ברוך המקום שהצילנו מידיו של נוכל רמאי זה!'
לא תמיד רואים בעיניים כי הקדוש ברוך הוא מציל, במקרה הזה לא היה ספק. הרי לו היה המוכר נענה לתחינות השבר של המחותנים והכלה – הכסף היה יורד לטמיון, לא היתה דירה וגם לא כסף! הקדוש ברוך הוא הצילם מהמוכר הנוכל, וממונם היה להם לשלל!
אך זו רק ההתחלה, כי יומיים אחר כך, שוב התקשר המחותן לביתו של הרב טויסיג. 'מגיע לנו מזל טוב', אמר בשמחה גלויה כשדמעות אושר קוטעות את שטף דיבורו, 'כי בדיוק היום התקשר אלי קבלן מוכר, והציע לי אחת משתי דירות אחרונות שנותרו בבנין שבנה. כבר חתמנו חוזה, על דירה חדשה וגדולה מקודמתה, ב-113,000 דולר, יותר זול מהעיסקה ההיא! הודו להשם כי טוב!'
הרב טויסיג התרגש עמו, משמח לשמוע סוף טוב לסיפור שנראה כאוב בתחילה… 'הרי זה בדיוק מה שראינו בספר' – המשיך המחותן בהתלהבות, 'שבאמת אין סיבה להצטער כשנוחלים אכזבה, כי זו התוכנית של בורא עולם, ובוודאי היא טובה ונכונה ומועילה! הרי בזכות השיבוש הזה – ניצלנו מהנוכל, וזכינו בדירה טובה וזולה יותר!'
מסלול החיים שלנו, כולל מגוון יעדים שאנו רוצים להגיע אליהם, אנו יוצרים תוכניות, מתאמצים באמת, רוקמים מהלכים ומנסים להצליח. אך לא תמיד המאמצים צולחים, תוכניות משתבשות, רעיונות נגנזים, לפעמים פושטת בלב אכזבה קשה ומרירה, כי היום לא הלך כמו שצריך, ופלוני זכה במשרה בה רציתי…, ופקק תנועה ביטל פגישה חשובה…, ואיחרתי את האוטובוס בחצי דקה…, קושי לא צפוי שיבש את התוכנית…, החברותא שכה חשקתי בה – בדיוק סגר עם מישהו אחר…
אך ככל שנדע ונאמין ונפנים שבאמת תוצאות מהלכינו נקבעו מראש, יש לעולם תוכנית סדורה ומדוייקת, ומה שהשתבש – כך רצוי וראוי, ומה שהלך – הצליח כי כך רצה מי שקובע באמת את התוכניות – ייקל עלינו לעבור את רגעי השבר הללו, ולנהל את חיינו ברוגע ובשלווה, ללא פחדים ולחצים מיותרים. הרי הכל נקבע בידי בורא עולם, הרי כבר ברור אם אצליח אם לאו ועד כמה, ואם אצליח להגיע ליעד הנכסף ומתי – אז מה יש לדאוג, ממה יש להילחץ?
לא כל מה שנראה לנו כהצלחה – הוא באמת כזה, ופעמים שהכישלון הוא הוא ההצלחה הגדולה. רק בורא עולם שסידר את התוכניות וקבע אותן מראש, יודע והגדיר מה תהיה הצלחה ומה יהיה כישלון, ובאיזה מהם אזכה… כשאנו אומרים מדי בוקר 'שעשה לי כל צרכי' – ננצל את הרגע הזה להיזכר כי התוכנית להיום ולמחר ולעולמי עד כבר קבועה והוכרעה, ובורא עולם סידר אותה באופן הטוב ביותר עבורנו!
'ברוך הגבר אשר יבטח בהשם' – ויידע כי הכל כבר קבוע ומוכרע עבורו ולטובתו, ואז 'והיה השם מבטחו' – כי אין מישהו שדואג לנו ולטובתנו כמו אבא הטוב שבשמיים!
איך נמכר הרכב לבסוף?
כבר שלושה שבועות, שר' משה משכונת 'נווה שאנן' בחיפה מנסה למכור את רכבו. השלט תלוי על החלון, מתאר ומפאר את מעלות הרכב, מספר הטלפון הנכון כתוב בגדול, אך איש אינו מתקשר…
ר' משה נרדם למנוחת צהריים קצרה, ולפתע צלצול טלפון. 'לגבי הרכב' – אמרו המתקשרים, ור' משה ניעור מיד, סוף סוף מישהו מתעניין ברכב… הם שאלו כמה שאלות, והסבירו כי הם ליד הרכב, ומבקשים אם יוכלו לבדוק את הרכב במוסך בירכתי העיר, סמוך לצומת הצ'ק פוסט.
ר' משה פיהק קלות, התאכזב משנת הצהריים הקצרצרה, ונכנס לרכב יחד עם המתעניינים, לכיוון הצומת המדובר, מרחק נסיעה משמעותי למדי. כשהגיעו סמוך לצומת, שמע ר' משה את השניים מתלחששים ביניהם, ואז אמר האחד: 'תודה, מיצינו את הבדיקה, איננו רוצים ברכב. הורד אותנו כאן בבקשה!' הוסיף בחיוך מסתורי…
ר' משה הבין מיד, כי זוג הנצלנים הלזה, חשק בטרמפ לכיוון הצומת, וניצל את תמימותו… 'עד שמישהו התעניין ברכב – היה זה למזימת ניצול אפילה… גם העירו אותי מהשינה, גם הורידו אותי מהבית, גם לקחתי אותם כמונית חינמית, ועכשיו אני צריך לעשות את הדרך חזרה בפקקים כחום היום… איזה יום משובש, איזו אכזבה צורבת!'
הוא מיהר לעשות פרסה ולחזור, כשמישהו נפנף בידו לעברו. לא היה לו חשק לעצור, האם זה ליצן נוסף המבקש טרמפ בחזרה? אך כשראה כי הלה נכנס לרכב משלו ונוסע אחריו, הבין כי דברים בגו ועצר בשולי הדרך. 'אני רוצה לקנות את האוטו,' אמר הלה, 'זה המחיר?' – שאל והצביע על שמשת הרכב…
'אכן', אישר ר' משה, והלה לא התמקח. 'זה בדיוק הרכב המתאים לאח שלי', אמר, 'בוא נסגור עניין בזריזות'. הם נכנסו יחדיו למכון בדיקת רכב סמוך, הרכב נבדק ואושר, ומשם יצאו לדואר, להעביר את הבעלות על הרכב כשהרוכש משלשל את הכסף במזומן לידיו של ר' משה…
את הדרך חזור – כבר עשה ר' משה במונית, הרכב כבר לא היה שלו. כל הדרך חזור לא הפסיק להרהר, איך שני נערים עשו ממנו לעג וקלס, אבל כך כיוון בורא עולם – כדי שיגיע ברכבו לרוכש הרכב המיידי ללא עיכובים נוספים…
את הסיפור הזה, המופיע בספר 'האמנתי ואדברה' ממקור ראשון, כדאי שנזכור כשתוכניות משתבשות, כשהיום לא מצליח, כשמישהו ניצל אותנו או כשחווינו כישלון צורב. בורא עולם מסדר ומכוון הכל לטובתנו, הוא מכוון את צעדינו, והשיבושים שבדרך – הם חלק מהתוכנית האלוקית המופלאה להצלחה הכבירה באמת!