- במדרש שמות רבה (פכ"ח ב) דרשו, "בית יעקב אלו הנשים". ומבאר רבנו בחיי, שצוה הקב"ה לדבר תחלה אל הנשים, כדי למשוך ליבן של הנשים לתורה ולמצוות, מפני שהאשה היא סיבה וגורם לתורה, שהיא מצויה תמיד בבית והיא מרחמת על בנה בכמה מיני געגועין ויכולה להמשיך את הנער מנעוריו לבית המדרש ללמוד תורה, וגם כי יזקין הנער לא תסור ממנו אהבת תורה שהשרישה בו אמו.
- באגרת התשובה (אות עט) לרבנו יונה ז"ל כתב בזה הלשון: "תהא האשה זהירה להתפלל ערב ובקר וצהרים, ובסוף תפילתה יהא עיקר תחנוניה על בניה ובנותיה שיהיו יראי שמים ושיהיו בניה מצליחים בתורה, כי עיקר זכותה של אשה לעולם הבא, שבניה עובדים להשי"ת ועושים רצונו ויראים אותו, וכשהיא בבית עולמה ובניה יש בלבם יראת שמים ועוסקים בתורה ובמצוות, נחשב לה הדבר הזה כאילו היא בחיים ועושה כל המצוות, והיא במעלות עליונות לעולם הבא".
- בספר 'החפץ חיים חייו ופעלו', מסופר, שבשנת תרפ"ד מצא הרב ר' מרדכי דב ז"ל, חתן אחותו של החפץ חיים, בבית חמותו, ספר תהלים שהיה שייך לאמה, ומסרו לה'חפץ חיים' כיון שהיה שייך לאמו. כאשר ראה ה'חפץ חיים' את התהלים, לקחו בידיו ונשקו בהתרגשות, ובדמעות בעיניו אמר לסובביו: "אין לכם מושג כמה דמעות שפכה אמי זכרונה לברכה בספר תהלים זה יום יום. בטרם בוקר היתה שופכת שיח ומתפללת לה' שיגדל ילדה ליהודי ישר וטוב".
- בספר 'דעת משה' (פרשת תרומה) בשם אביו הרה"ק בעל 'עבודת ישראל' מקאזניץ זי"ע, שאמו של הרה"ק רבי שמואל קוידנובר זצללה"ה לא ידעה להתפלל כלום, אמנם בשעת הדלקת נרות שבת היתה מתפללת בלשון רוסית ואמרה: "יהי רצון שיהא בני שמואל תלמיד חכם". ואכן נתקבלה תפילתה במרומים וזכתה לבן גדול הדור שהאיר עיני ישראל בתורה.
- וכתב רבנו בחיי, שראוי לאשה להתפלל להשי"ת ולבקש על בנים הגונים וצדיקים בשעת הדלקת הנר של שבת, כי התפלה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה, ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור. ודברי רבנו בחיי אלו מובאים במגן אברהם (או"ח סימן רסג ס"ק יא).
(מתוך 'אוצר פלאות התורה', מהגאון ר' זאב (וואלף) זיכערמאן שליט"א)