"אָרוּר אַפָּם כִּי עָז" (בראשית מ"ט, ז')
מנהג היה לפנים בעיר ורשה, שאדם ששכר מלמד לבניו – אם היה אבי הבנים חסיד הוצרך המלמד להביא לו כתב המלצה מבעל 'חידושי הרי"ם' זצ"ל המעיד שבחנו ומצאו ראוי ללמד, ואם היה מתנגד – היה המלמד צריך להביא לו כתב המלצה מרבה של ורשה הגאון רבי יעקב גזונדהייט בעל התפארת יעקב.
ומעשה היה במלמד אחד מעדת החסידים שביקש להתקבל בביתו של מתנגד, וכיון שלא הכיר את הרב ולא היה בביתו מעולם, נזקק לשאול את העוברים ושבים לכתובתו. כשהגיע אל הבניין והתחיל לעלות במדרגות, פגש ביהודי לבוש בגדים פשוטים ושאלו: "שמא אתה יודע היכן גר הרב…?" – וכינה אותו בכינוי מזלזל, כיון שהרב היה מתנגד חריף לדרכי החסידים.
שאלו היהודי: "לשם מה אתה צריך לרב זה?" נאנח המלמד: "מה אומר לך ר' יהודי, ומה אדבר – הלוואי שהוא יתאווה לחיות כשם שאני מתאווה לראות את פרצופו… אבל מה אעשה, הריני מלמד, ונקרה אלי בעל הבית מתנגד, והוא דורש ממנו בדווקא שהביא לו המלצה מרב זה".
השיב לו היהודי: "הרב אינו כרגע בביתו, אבל תוכל להיכנס אליו ולהמתין לו, והוא ישוב בעוד כמחצית השעה". וכך היה, כעבור מחצית השעה נכנס הרב, שאכן לא היה אלא אותו יהודי שבו פגש במדרגות ושוחח עמו…
המלמד התבלבל מאוד, אבל הרב לא אמר דבר, ישב וכתב לו מכתב המלצה המעיד שראוי הוא להיות מלמד. המלמד הכניס את כתב ההמלצה בכיסו וחמק מן הבית.
כשסיפר הרב לאחר מכן את כל הסיפור באוזני מקורביו. שאלוהו מפני מה נתן לו כתב המלצה בלא שבחנו תחילה אם אמנם הוא בן תורה? השב הרב: "מאחר שראיתי שנתבלבלה עליו דעתו, לא יכולתי לבחנו במבוכתו, וודאי לא היה מסוגל להשיב כהלכה".
שאלוהו מקורביו: "ושמא אמנם אין הוא ראוי להיות מלמד?"
השיב הרב: "לגבי זה אין בי כל ספיקות, שכן בשעה שראיתי עד כמה הוא עז פנים, מיד ידעתי שהוא משבט שמעון, שעליו אמרו כי לא רק שיצאו ממנו מלמדים, אלא שגם יהיו עזי פנים – "ארור אפם כי עז".
(אמרות חכמה)