"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר" (שמות י"ג, י"ד)
אמנם בימינו אין אנחנו יכולים לעלות ולהיראות, ולהקריב את קרבן הפסח, אבל מצוות סיפור יציאת מצרים בעינה עומדת, ויש להשקיע בה את כל הכוחות.
כאשר למדתי בישיבת סלבודקה, נהגתי ללכת לפעמים בליל שבת ל'טיש' של כ"ק מרן האדמו"ר מויז'ניץ ה'אמרי חיים' זצ"ל. פעם אחת שמעתי ממנו דבר נורא, והיה זה בחודש שבט.
הדבר זעזע את כל קהל החסידים שישבו ב'טיש'. 'ידוע, אמר הרבי, שענין ההכנה למצוות, גדול הוא עד מאוד, וכפי מידת ההכנה כך יגדל ערך המצוה בעצמה'. והרבי המשיך ואמר – בענוותנותו כי רבה – 'עוד מעט מגיע ליל הסדר, ואני עדיין לא הכנתי את עצמי, וכיצד אכנס ללילה הקדוש הזה?!' – – –
היה זה, כאמור, בחודש שבט, יותר מחודשיים לפני זמנו של ה'סדר' בליל פסח, וכבר אז התאונן הרבי על כך שלא מתכוננים כראוי לליל הסדר…
נמצאנו למדים על גודל ההכנה שצריך כל אדם להכין את עצמו בסיפור יציאת מצרים. והנה, אחת השאלות שצריך כל אדם לדעת, ולספר לבניו, היא, מדוע סבל עם ישראל כל-כך בהשלכת התינוקות ליאור, ובכך שפרעה התרחץ בדמם? הלא דבר הוא!
החיד"א, בספרו 'ראש דוד', שואל זאת, ומתרץ בשם המקובלים שהסיבה לכך היא שכאשר הכין הקב"ה את יסודות העם היהודי, לפני קבלת התורה, צריכים היו לבער מהם את השאריות מדור המבול, דור הפלגה ואנשי סדום.
בעם היהודי נשארו עדיין שרידים מהדורות הללו שלא באו על עונשם, ואי-אפשר היה לעטור את כתר-התורה על ראש העם, מבלי להיפטר ולסלק את השאריות שהיו צריכים להיענש.
התבוננות בדבר זה תאפשר לנו ללמד את הילדים פרק-מוסר על כך ש'העולם אינו הפקר', והקב"ה אינו וותרן, ומי שעושה חטא ואינו חוזר בתשובה, צריך לבוא על עונשו, גם אם הדברים באים לאחר שנים רבות.
סיפורי יציאת מצרים גם בכל ימות השנה
אם מדברים על החיוב לספר לילדים על יציאת מצרים, יש להוסיף שזה הוא תפקידנו גם בכל ימות השנה, להעביר לילדים את ההרגשה בזכות העצומה הזו שנפלה בחלקם להיות בנים לעם הנבחר. לא רק בליל בסדר, אלא בכל יום מימות השנה עלינו לגדל את ילדינו על סיפורי יציאת מצרים.
הגאון רבי שלמה ברעוודה זצ"ל סיפר שמדי לילה, כאשר אביו היה משכיב את הילדים במיטתם, 'היה מספר לנו את ניסי יציאת מצרים, ושוזר בדבריו את סיפורי התעללותו של השי"ת בעם המצרי'. החומר המצוי במדרשים ובמקורות חז"ל על ענייני יציאת מצרים הוא כל–כך גדול ועצום, שיש בידינו אפשרות לעשות בו שימוש בכל ימות השנה.
חבל לבזבז את הזמן המופלא הזה כשהילדים שוכבים במיטותיהם, על סיפורי הבל-וריק שאין בהם מאומה. העוללים ממתינים בקוצר-רוח לסיפור יפה מאמא או מאבא, וזה הזמן שבו אפשר להחדיר בהם את טללי האמונה ביתר-שאת, באופן כזה שישארו חדורים בליבם עד זקנה ושיבה.
"אתם ראיתם את אשר עשיתי במצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים". אמונה חושית רכש עם ישראל בעת שעיניו ראו, ולא זר, את שידוד מערכות השמים והארץ, את הפיכת המים לדם, ואור-לחושך, את האש והמים ששינו את טבעם לעשות רצון בוראם, את הצלתו של גוי מתוך גוי, ואת בחירתו מכל העמים בהכרזת נעשה ונשמע.
סיפור הדברים כהווייתם, בצירוף התרגשות הלב ומתן חשיבות עליונה למושג האמיתי של 'בן חורין', יזרעו בלבו הרך של הילד מושגים שברבות הימים ינבטו ויעשו פרי. שעה זו של סיפור יציאת מצרים, לפני השינה, היא שעתם המתוקה של הילדים שהבורא הפקיד בידינו על-מנת לגדלם ולטפחם.
עלינו לרכז את כל כישורי הסיפורת שלנו, את כל הכוח הציורי והדמיוני שיש בנו, על-מנת להעביר לילדינו את קורותיו של העם היהודי, אשר עוד בטרם היה לעם כבר זממו להכריתו, מאז ימי לבן דרך גזירות פרעה, ורק בהגיע שעת הכושר אשר בה רצה הבורא יתברך לגאול את עמו באותות ובמופתים, אז גילה לעייני כל העולם כי "עם זו יצרתי תהילתי יספרו".
הכלב נדרס על ידי המכונית
יציאת מצרים היא סמל-הסמלים של ההשגחה הפרטית בעולם. הניסים שהתרחשו לעם ישראל במצרים, עם כל הפרטים ופרטי-הפרטים המובאים בחז"ל, מלמדים אותנו שיש אדון לבירה, והזיכרון הזה צריך להיחרט בלבנו גם באמצעותו של כל מעשה שיש בו השגחה פרטית.
שהרי האומה היהודית אמונה על דברי הרמב"ן (סוף פרשת בא, י"ג ט"ז) הכותב: 'ומן הנסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם', וכו'.
זכורני שפעם הלכתי ברחוב עם אחד מילדיי, והיינו עדים למקרה שמכונית דרסה כלב, והכלב סבל יסורים גדולים. הילד, שראה את המחזה, שאלני על מה ולמה נגזרו על הכלב יסורים כאלה?
והשבתי לו, שהמקובלים אומרים שנשמתם של ה'מוסרים' מתגלגלת לאחר מיתתם בכלב, ויתכן שגם במקרה זה המדובר ב'מוסר' שהתגלגל בכלב, ועתה הוא מתייסר על מה שעשה נגד עם ישראל. וגם מכך רואים שהעולם אינו הפקר, ועל כל מעשה יש דין וחשבון.
(מתוך הספר 'מצוות בשמחה' – בעריכת הרב משה מיכאל צורן)