מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם (שמות יב, כו)
עבור כל דבר שרוכשים יש לשלם. גם כאשר אדם מקבל דבר מה בחינם, בסופו של דבר הוא משלם עליו בממון או בשוה ממון. אם כן ודאי הוא שאדם הרוצה לקנות את הדבר היקר בתבל, כפי שאומרת הגמרא במסכת חגיגה טו ע"א: "דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז", מוכרח לתת דבר מה תמורתו…
מה יכול אדם לתת, כדי שהקב"ה יפתח את לבו ושכלו לקנות חכמה ובינה?
הגר"א אומר, שבכדי לקנות בינה יש ללמוד עם חבר, כפי שאמרו חז"ל במשנה: "וקנה לך חבר" (אבות פ"א מ"ו). כששניים לומדים בחברותא ונתקלים בסוגיה קשה, שואל האחד שאלה וחברו מנסה לתרצה. על פי רוב, שתיים מתוך עשר קושיות הינן קושיות טובות. לעיתים, אחד משני הלומדים הינו תלמיד חכם גדול יותר מרעהו, אך לפרקים קורה שדוקא הצעיר מבין השניים, שהגיע זה עתה לישיבה, הוא זה שמוצא את היישוב הנכון לדברים.
כאשר רעהו נוכח בכך, הוא חש כי לא נאה לו לקבל את דברי חברו הצעיר, ומנסה לסתור את דבריו. "הרי אני לומד כבר עשרים שנה, וכיצד זה יתכן שהצעיר הזה, כבר מצא את ההבנה המחודשת בדברי התוספות?!"
מחמת הנגיעה הזו, מתעוררת בו השאיפה לפרוך את דברי חברו ולבטלם. ברם, אם מבין הוא כי נטייה זו נובעת ממידות רעות, ועל כן הוא מחפש לצדד בעד דברי חברו, הרי שעל ידי כך הוא מבטל את מידותיו הרעות. בנוסף לכך, בעת שהוא מתעמק בדברים זוכה הוא להוסיף בינה בדברי חברו, ומגיע לביאור השלם ולחכמה השלמה.
הבה ניטול דוגמא לדבר ממילי דעלמא:
סיפר לי יהודי, שאביו שהה בבית החולים במשך חצי שנה כשהוא מחוסר הכרה. בדרך כלל, לאחר שאדם שוכב בלא הכרה במשך פרק זמן שכזה, מתייאשים הרופאים מחייו ומייעצים לנתק את גופו ממכונת ההנשמה, כי ממילא סיכויי החלמתו קלושים. ואכן, במקרה זה כמו באחרים, התייעצו הרופאים ביניהם, ולבסוף הכריע הפרופסור הבכיר, שיש לנתק את החולה ממכונת ההנשמה.
בין הרופאים נכח רופא צעיר, שסבר כי החולה סובל מבעיה רפואית אחרת הניתנת לפתרון. "אמנם ניסינו לפתור את הבעיה הזו באמצעות גלולות, בלא הצלחה, אך ישנה עוד אפשרות לטפל בו, על ידי ניתוח לא מסובך".
הפרופסור הבכיר שמע את דברי עמיתו הצעיר, ואמר בזלזול: "חשבתי כבר על כל מה שאתה חושב, החולה הזה אבוד, יש לו פגם במוח, אין כל דרך לרפא אותו!"
"מה אכפת לך לנסות?!" הפציר הרופא הצעיר, "הלוא לשיטתך בין כה וכה אין לחולה כל סיכוי להחלים!" כאשר סירב הפרופסור להצעתו בכל תוקף, פנה הרופא הצעיר אל שאר הרופאים שנכחו במקום וקרא: "רבותי, אדם זה עומד למות, למה לא ננסה לנתח אותו לפני שננתק אותו מן המכונות?!"
דבריו השפיעו על הרופאים, והם הסכימו לבצע את הניתוח, ואילו הפרופסור הבכיר, שנשאר בדעת מיעוט, נעלב עד עמקי נשמתו ועזב את החדר. הרופא הצעיר ביצע את הניתוח, והחולה חזר להכרה מלאה ושב לתפקוד מלא כאחד האדם. כשנוכח בצדקתו, רצה הרופא הצעיר לתבוע את עמיתו הבכיר למשפט על 'רשלנות רפואית', אך יודעי דבר יעצו לו לחזור בו מכוונתו, בטענה ש"אין מה לעשות וכך זה בעולם הרפואה!"
הפרופסור הבכיר נעלם מן האופק, הוא לא סלח לרופא הצעיר על הפשע שעשה כשהחיה את המת, ולא דיבר עמו עוד לעולם!
הנהגה זו נובעת מן המידות המושחתות שבאדם. הן בענייני רפואה, ולהבדיל גם בלימוד התורה, כאשר אדם אינו עמל על מידותיו.
זהו שאמר שלמה המלך: "קנה חכמה קנה בינה", כלומר: ראשית כל, יש לקנות את החכמה ואת ידיעת התורה על ידי עמל ויגיעה. לאחר מכן, יש לבאר את החכמה ולהגיע למעלת הבינה על ידי ביטול המידות הרעות.
(מתוך ׳לקחת מוסר׳ – מהדורת ליבוביץ)