לְיִרְאָה אֶת ה' אֶלֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים (דברים יד, כג)
הנה התורה מחייבת את עם ישראל להיות ביראת ה' כל הזמן, ואם כן למה חכמי המוסר עושים "עסק" גדול מחודש אלול?
שמעתי מהג"ר יהושע חנן טורצ'ין ז"ל, ששאלו זאת לר' ישראל סלנטר, ויען להם: "אמנם, ראוי שיהיו כל ימות השנה כמו באלול, אבל אלול 'איז דאך אלול' (בהיגוי של העברית בימינו הוגים 'דוך אלול') כלומר, אעפ"כ, אלול זה בכל זאת 'אלול'". ביאור הדברים: שהרי 'אלול' הם ימי רצון, ומסוגלים יותר לקנות מדת היראה מתוך פחד של יום הדין המתקרב, וא"כ רק מי שהשכל שלו פגום אינו מתעורר באלול. וכתוב בתהלים ב': "עִבְדוּ אֶת ה' בְיִּרְאָה", ובפרק ק' כתוב: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה", ושני הדברים אין בהם סתירה, אדרבה, כאשר בימים אלו יש יותר קרבת אלקים, זה הכי משמח, כתינוק בחיק אמו, ככתוב בתהלים קל"א: "אִם לֹא שִׁוִּיתִי, וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ".
"והשי"ת יעזרנו להכנה נכונה לקראת ר"ה, וכן יה"ר".
● ● ●
"סיפר לי אבי מורי זצ"ל על הסבא שלי, שהיה מעשרת התלמידים המצוינים בוולאז'ין בימי ר' חיים בריסקר והנציב מוולאז'ין, ובוואלז'ין לא היה אז 'סדר מוסר' בתור לימוד בסדרי הישיבה. היה זה עוד לפני שר' ישראל סלנטר זצ"ל הנהיג את לימוד המוסר בישיבות. אמר לי אבי מורי זצ"ל, שהוא זוכר שהסבא שלי היה יוצא לדרך לנסוע לפעמים, היה גם בימי אלול שהיה יוצא למרחקים לקנות אתרוג לסוכות, נסיעות של כמה ימים. ברוסיה הכל היה נסיעות למרחקים, והיה לוקח עמו טלית ותפילין וספר 'שערי תשובה'. ה'שערי תשובה' היה כמו הלחם שאוכלים בכל יום ויום באלול"…
● ● ●
"לעולם ירגיז אדם יצר טוב על היצה"ר". 'לעולם' – אומרים המפרשים, אדם שכבר עבר את גיל שלושים ושש של רוב שנותיו, שלא יחשוב שישאר צדיק לכל החיים, לא. 'לעולם' כל החיים, ועד זקנה ושיבה. כמו שאומר רש"י: 'יעשה מלחמה', למד מוסר כדי להתעורר כנגד היצר הרע!
"רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם… וְדֹמּוּ סֶלָה" (תהלים ד', ה') – 'ודמו סלה', יזכיר לו יום המיתה… (ברכות, שם)
"הקב"ה ריחם עלי וכל שבוע אני הולך לשיקום בבית החולים, ושם בכל פעם מזהירים אותי, 'תדע לך שאם לא תעשה כך וכך'… מזכירים לי מה שמזכירים. אני רואה בזה מתנה מהקב"ה. כמו כן הקב"ה עושה חסד עם כל יושבי ארץ ישראל. אין מדינה בעולם שהחיים בה כ"כ בסכנה כמו בארץ ישראל. אין שום מקום כזה. אנחנו נמצאים בבית סוהר. אם רוצים לנסוע מעיר לעיר אי אפשר! כשהייתי ילד הייתי גר ברמת השרון, השכן שלנו רצה לקנות פרה מעזה. לשם כך הוא נסע באוטובוס של חברה ערבית לשוק בעזה והביא את הפרה לרמת השרון, בשקט בלי הפרעות. היום אנחנו כמו בבית סוהר ולא בית סוהר רגיל, אלא עם סכנה של אקדח לראש באיומים של סכנת מוות".
יזכיר לו יום מותו
"החפץ חיים רצה לקיים את המאמר הזה 'ודמו סלה', אז הלך מחוץ לעיר, למקום בית הקברות, חפר בור באורך של קבר נכנס לבור ואמר: 'אני צריך להרגיש את יום המיתה'. רואים שהח"ח היה צריך לעשות עבודה קשה וטרחה בשביל זה! יש צדיק אחד בירושלים, אורי זהר. הוא עבר לגור בדירה קטנה שיש שם רק חדר אחד עם עוד פינה איפה שהוא אוכל, הוא אומר לעצמו שזה כמו בקבר, זה מזכיר לו את יום המיתה. הוא עושה את זה כי את כל הכסף שהרוויח וכל העושר שהיה לו מלפני כן, לא רצה להנות מזה והיה צריך לפרנסה, ובשביל הדרשות שלו הוא לא לוקח כסף. לכן הוא מכר את הבית וקנה לעצמו מקום שהוא קורה לו 'קבר קטן', ודירה אחת. הוא משכיר את הדירה ההיא שקנה ביתרה ומתפרנס כך. הקב"ה עושה אתנו חסד והוא מזכיר לנו את יום המיתה בארץ ישראל. ננצל את זה שהקב"ה עושה איתנו חסד כ"כ גדול".
(מתוך 'גאון יעקב' פרשת ראה אלול ה'תשע"ו)