● האם מותר לאכול קודם משלוח מנות
שאלה: האם מותר לאכול סעודת פורים לפני משלוח מנות, או שמא אסור כמו בשאר המצוות, שצריך קודם לעשותן ורק אח"כ רשאי לאכול?
תשובה: מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר שמותר לאכול קודם משלוח מנות מב' טעמים: א. גם הסעודה היא אחת ממצוות היום, ובכל אכילה מקיים מצה זו, ומדוע עדיפה מצוות משלוח מנות ממצוות סעודת פורים? ב. היות והרגילות היא שזה שולח לזה, וזה לזה, אם כן ודאי שייזכר במשך היום כשיקבל משלוח מנות. [יש להעיר על טעם זה שבאבל, שאינו מקבל משלוח מנות, לא שייך טעם זה]
ויש להעיר על הטעם הראשון, דזיל בתר טעמא, דהא דאסרו לאכול לפני כל המצוות, הוא משום דעלול להימשך בסעודתו וישכח עד שיעבור היום, וטעם זה שייך גם לנידוננו, אע"פ שהסעודה היא מצוה. דהנה המהרש"א (ריש ברכות) הקשה על הא דתנן 'מאמתי קורין שמע של ערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן', איך הכהנים אוכלים תרומה בזמן קריאת שמע, והצל"ח (תחילת מסכת ברכות) תירץ שאכילת תרומה היא מצוה, ובמקום מצוה לא גזרו, אלא שכבר הקשה השפת אמת (שם) על דברי הצל"ח, דלדבריו שבתות ויו"ט ג"כ נימא הכי, כיון דאיכא מצוה באכילתן, ובמג"א (סימן רסז סק"ב) מבואר דגם בערב שבת אסור לאכול קודם קריאת שמע. ואולי לכן הוצרך מו"ח שליט"א לטעם השני.
ובשו"ת משנה הלכות (ח"ו סימן קכו) כתב כמו מו"ח שליט"א שאפשר להתיר:
- עיקר התקנה הכי הוה דכתיב, 'משתה ושמחה ומשלוח מנות, איש לרעהו הרי דהקבלה היתה קודם משתה ושמחה, ואח"כ משלוח מנות איש לרעהו.
- הטעם של משלוח מנות הוא משום שאם אין לו לחברו סעודה, ישלח לו מנות, והנה אמרו ז"ל בעל הבית בוצע תחילה, דטוב עין הוא יבורך, וא"כ צריך קודם לאכול, כדי שיתן לחבירו בטוב עין. [ויעוין עוד מש"כ בחלק (סימן צב), ויעוין עוד בשו"ת אז נדברו (ח"ו סימן סו) מה שהקשה על טעמי המשנה הלכות].
● טעה ואמר "בימי מתתיהו בפורים", האם חוזר ומתפלל?
שאלה: חולה שהתבלבל ואמר בפורים בתפילת 'על הנסים' "בימי מתתיהו", האם צריך לחזור להתפלל?
תשובה: כתב המשנ"ב (סימן קח ס"ק לח) הכלל בדברים אלו שאם אמר שקר בתפילה, כגון שאמר 'זכרנו לחיים' וכו', ו'כתבנו', או שאמר 'יעלה ויבוא', ואמר גם בראש החודש הזה, הרי זה שקר, והווי כשח בתפילה וצריך לחזור, אבל אם אמר 'אתה חוננתנו' בברכת 'אתה חונן' בכל ימות השנה, אין כאן שקר, כי זה שייך תמיד לתת הודיה להשי"ת שחלק לו לב להבין. כמו כן אם אמר 'בימי מתתיהו' אין כאן שקר ולא חוזר, אלא שאם סיים עד הסוף 'על הניסים', ואמר 'וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו', אולי הוי שקר, וצריך לחזור ולהתפלל. אולם, סיים המשנ"ב שבחיי אדם כתב שאף אם אמר שקר, אם כבר סיים הברכה, וכ"ש אם סיים תפילתו שאינו חוזר.
● יש לו בקבוק יין ואם ישתה בפורים לא יהיה לו יין בפסח לד' כוסות
שאלה: מי שנמצא במקום בודד, ויש לו בקבוק אחד של יין, והוא יודע שאם ישתה את היין עכשיו לא יהיה לו יין לארבע כוסות, מתי ישתה את היין, בפסח או בפורים?
תשובה: מצוה לשתות יין בפורים, כדאמרינן במגילה דף ז: "אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". ופירש"י לבסומי – להשתכר ביין. הרי שעיקר המצוה הוא להתבסם ביין. ולכאורה בענייננו היא ההלכה השנויה במחלוקת הרדב"ז והחכם צבי, דהנה כתב הרדב"ז (הו"ד במשנ"ב סימן צ ס"ק כח) שמי שהיה תפוס בבית האסורים, והשר נתן לו רשות לבחור איזה יום שירצה כדי להתפלל עם הציבור, יתפלל אותו יום תיכף, ולא יחמיץ המצוה להמתין על יום הכיפורים או פורים. ובשו"ת חכם צבי (סימן קו) חולק, ומסקנתו שיש לחלק בין מצוה אחת שאפשר לעשותה היום שלא מן המובחר, ולמחר יעשנה מן המובחר, טוב להמתין למחר, ואין בזה משום מעבירין על המצוות, כגון ברכת הלבנה שפסק השו"ע (סימן תכו ס"ב) שיש לנו להמתין עד מוצאי שבת דהתם המצוה ההיא נעשית באופן יותר משובח, לכן יש להמתין כדי לקיימה על צד היותר טוב, אבל במצוות שונות אין מעבירין קלה מפני החמורה.
אלא שיתכן שאף החכם צבי יודה שישתה בפורים מב' טעמים: א. משום דמצוות שתיית יין של פורים, ומצוות ד' כוסות של פסח הן שתי מצוות שונות, ובזה אין מעבירין הקלה מפני החמורה. ב. משתה ושמחה בפורים הוא מדברי קבלה, שהם כדברי תורה, משא"כ ד' כוסות בפסח שהם מדרבנן.
ומ"מ נראה שיש להשאיר את היין לד' כוסות, מפני שכתב בשו"ת מהרי"ל (סימן נו הו"ד בביאור הלכה סימן תרצה ד"ה חייב) שהא דאמר רבא חייב אדם לבסומי, מצוה בעלמא היא ולא לעכב. ומאידך לענין ד' כוסות כתב השו"ע (סימן תעב סי"ג) שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה ימכור מלבושו או ילווה, או ישכיר עצמו בשביל יין לד' כוסות. ועוד כתב השערי תשובה (סימן תרצה סק"ב) "שר' יהודה בר עילאי לא שתי אלא מפסחא לפסחא, וחוגרני צדעי כו'", משמע דבפורים לא שתה, כיון ששתייתו היתה מזיקה לבריאות גופו. הרי שהשתיה בפסח חשובה יותר מהשתיה בפורים.
● כששלח משלוח מנות על ידי שליח למי ששלח לו משלוח מנות האם יכול הנותן לחזור בו
שאלה: ראובן שלח לשמעון משלוח מנות, ושמעון השיב משלוח מנות לראובן על ידי שליח, וכעת רוצה לחזור בו, האם רשאי לומר לשליח 'אל תתן את משלוח המנות לראובן'?
תשובה: נראה שאם נאמר שאפשר להתנות על תנאי שיחזיר לו, אם התנה כן, וכששלח לו בחזרה משלוח מנות אמר לשליח הולך לו, הרי יש עליו חוב, וא"כ הולך כזכי ואינו יכול לחזור בו, אבל כאשר אינו חייב מדינא להשיב לו, אלא שכן נהגו שהשולח מחזיר, ואינו אלא מדרך ארץ, נראה דלא אמרינן הולך כזכי, דכל מתנה הוא כן, שאין נותן לו, אלא בשביל טובה שעשה לו, ובכל זאת לא אמרינן הולך כזכי.
● לקרוא מגילה או להדליק נר בערב שבת
שאלה: כשפורים חל להיות ביום ו' ובמשך היום לא הספיק לקרוא מגילה ונתפנה רק בסוף היום, ובידו לקרוא מגילה, או להדליק נרות שבת ואת שניהם לא יספיק לעשות, במה יבחר?
תשובה: בפמ"ג (משבצ"ז סימן תרפ"ז סק"ג) מסתפק כאשר חל פורים בשבת, ויש לו מעות או משלוח למשלוח מנות או לנר שבת איזה קודם? ויש לעיין מה הם צדדי הספק, דאף אם נאמר דמשלוח מנות יש בו משום פרסומי ניסא, והא אמרינן נר חנוכה ונר ביתו, נר ביתו קודם משום שלום בית, הרי דשלום בית קודם לפרסום הנס.
וי"ל דהנה הקשה ר' יוסף ענגל בספר בית האוצר (ח"א כלל סו) למה אמרינן בשבת (דף כג ע"ב) נר שבת וקידוש היום נר שבת עדיף משום שלום בית, תיפוק ליה דאין מעבירין על המצות ונר שבת קדים, ותירץ דעיקר מצות הנר היא בלילה בשעת הסעודה משום עונג שבת, ולכן נר שבת וקידוש היום באים בבת אחת. ולפי"ז נראה דלכן מסתפק הפמ"ג במשלוח מנות כיון שאין מעבירין על המצות, שמא משלוח מנות עדיף, דאין מעבירין על המצות. עוד י"ל דכל הקדימה לשלום בית הוא דגדול השלום, ומשלוח מנות גם עניינו שלום ואהבה בין אדם לחברו. כמו שכתב המנות לוי (מגילת אסתר ט יט) שטעם משלוח מנות הוא משום קירוב לבבות ואהבת רעים.
ונראה דבענייננו אולי יעדיף לקרוא את המגילה, משום שיש בו הצד של הפמ"ג, שמשלוח מנות קודם לנר שבת, משום שמשלוח מנות זמנו קודם לנר שבת, וכ"ש מקרא מגילה, ועוד דשיטת הט"ז (סימן תרפ"ז סק"ב) שמקרא מגילה עדיף אפילו ממצוה דאורייתא, משא"כ נר שבת אינו עדיף ממצוה דאורייתא, דכתב המשנ"ב (סימן רס"ג ס"ק יג) דאע"ג דנר שבת קודם לקידוש, היינו משום דקידוש על היין הוא רק דרבנן, וגם משום שיכול לקדש על הפת, משמע דמצוה דאורייתא לא דחינן משום נר שבת, ומקרא מגילה לכמה פוסקים דחינן.
● מי שאין לו מנות האם יכול לשלוח ספרים או חידושי תורה?
שאלה: מי שנמצא במקום שאין לו משלוח מנות ויש לו ספרים, או שיש לו חידושי תורה, האם ישלחם לחברו וישמח את ליבו, ויצא בו ידי חובה, או שמא צריך דווקא מיני מאכל או משתה?
תשובה: בספר מנות הלוי (בפתיחה) כתב ששולחת הספר [מנות הלוי] שי לחותנו, וקרא שמו מנות הלוי כדין וכהלכה שתי מנות לאדם אחד.וכן כתב הרמ"א בספר מחיר היין (בחתימת ספר) 'שלחתי בימי הפורים למנה לאבי ישראל' וכן כתב בשו"ת יהודה יעלה (או"ח סימן רו) ויקבל נא ממני גרגיר זה במקום משלוח מנות איש לרעהו. אולם יתכן שכל זה לא כתבו אלא במליצה, ולא להלכה שיצאו בזה משלוח מנות.
ובספר קרבן תודה על מגילה (חידושי דינים סק"ה) נסתפק בזה וכתב שיתכן שיצא, דהתורה הקדושה נדמה לאכילה ושתייה, כמש"כ לכו לחמו בלחמי, ושתו ביין מסכתי. וגם שמחת הלב איכא כי פקודי ה' ישרים משמחי לב. ובספר בני שמעיה (שם בשו"ת סימן כה) כתב שיתכן שאף לתרומת הדן (סימן קיא) הסובר דטעם משלוח מנות הוא כדי לספק צרכי הסעודה, יתכן שיצא, כיון דתנן באבות (פ"ג מ"ג) שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים.
ומ"מ להלכה ולמעשה כתב המשנ"ב (סימן תרצה סק"כ) דבעינן שיהיה מין אוכל המבושל ולא בשר חי, דמשלוח מנות הראוי מיד לאכילה משמע, וי"א דכיון שהוא שחוט וראוי להתבשל מיד שרי. ומשמע שכ"ש שאין יוצאים בדברי תורה, אלא שיתכן שאלה שמוסיפים למשלוח מנות גם ספר, או מכתב עם חידושי תורה, יש בזה טעם לשבח.
● נכנס לירושלים במטוס בכניסת הפורים, ונחת אחר שנכנס הפורים
שאלה: נחלקו המשנה ברורה והחוז"א מתי הרגע הקובע שאם יבא בזמן הזה לכרך, יחשב מוקף ליום אחד, דדעת המשנ"ב (סימן תרפח ס"ק יב) דהזמן הקובע הוא עלות השחר, ודעת החוז"א (או"ח סימן קנב סק"ו) שהזמן הקובע בתחילת הלילה, ואם הגיע לכרך בתחילת הלילה, ודעתו לשהות שם עד שהאיר היום, נתחייב בקריאת המגילה של ט"ו. ויש להסתפק נוסע הטס במטוס, ונכנס לאויר ירושלים ברגע של חיוב הפורים [או בעלות השחר לשיטת המשנ"ב, או בשקיעת החמה לדעת החוז"א] ונחת על הקרקע כמה דקות אחר התחלת החיוב, האם נחשב הוא למוקף בן יומו, שחייב בקריאת המגילה ובשאר מצוות היום בט"ו, שהרי היה כבר בשמי ירושלים ברגע החיוב, או שמא כיון שעדיין לא נחת על הקרקע לא התחייב באויר?
תשובה: נסתפק בירושלמי (פ"י סנהדרין) מה הדין באנשי עיר הנדחת שצריך להרוג כל בהמותיהם ולשרוף כל שללה, האם חייבים גם לשרוף את העופות הפורחים שם באויר, או לא. ולכאורה הספק בירושלמי הוא אם העופות שעפו למעלה מי' נחשבים לבני עיר הנדחת, או שמא מאחר ולא עמדו בקרקע עיר הנדחת, אינם חייבים בשריפה, וכמו כן בעניננו אם הנוסע נמצא באויר יש להסתפק אם שייך לעיר המוקפת.
עוד יש להביא ראיה מהא דמבואר במכות (דף יב ע"ב) שאם נמצא הרוצח בנוף עץ שבתוך תחום העיר מקלט, קלטה אותו, אע"פ שגוף העץ עמוד מחוץ לעיר המקלט, הרי דאוירה של עיר המקלט קולטת כמו קרקעיתה, וכמו כן הנמצא באויר ירושלים הרי הוא כנמצא בקרקעית ירושלים, ואפשר לדחות, שדוקא כשנמצא על נוף שהוא מקום שאפשר להתקיים עליו נחשב הוא כנמצא בעיר מקלט, ולא בנמצא באויר שאי אפשר להתקיים שם.
ומו"ח שליט"א מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א אמר שנראה לו שאין הוא בן כרך, כל זמן שלא נחת על הקרקע. ואפשר קצת להביא ראיה לזה, דכתיב 'על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות' הרי שבעינן ישיבה בעיר.
אך עדיין יש לעיין למה לא התחייב מדין סמוך ונראה שכיון שהוא עומד במקום שרואים את ירושלים, נתחייב בקריאתה בט"ו. אך זה אינו, שכתב הערוך השולחן (סימן תרפח סעיף טז) שבן כרך המפרש בים קורא בי"ד, דבשלמא כשהוא בעיר בי"ד, חל עליו חובת אנשי המקום, אבל בים ובמדבר אין שום חיוב, אלא דאם הוא בספינה גם בט"ו ממילא חיובו כרוב העולם. ע"כ. והוא הדין באויר לא חל עליו שום חיוב.
● נתן לעני מתנות לאביונים ונודע אח"כ שזכה בפיס
שאלה: נתן לאביון מתנות לאביונים, ובפורים נודע לו שבשעה שנתן לו כבר לא היה עני, כי זכה בפיס, האם יצא בזה ידי מתנות לאביונים? והאם העני צריך להחזיר המעות?
תשובה: נראה דיצא ידי חובת מתנות לאביונים, ואין צריך העני להחזיר לו, דלא גרע מהא דכתב השו"ע (יו"ד סימן רנג ס"ג) בעל הבית ההולך ממקום למקום, וכלו מעותיו בדרך ואין לו מה יאכל, יטול צדקה וכשיחזור לביתו, אינו חייב לשלם. דהוה ליה כעני והעשיר דאינו חייב לשלם.
● נתן מתנות לאביונים מבלי שיחסר לו ממון
שאלה: מספרים על ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל שפעם בא לפניו עגלון יהודי, ובכה לפניו שהוא הוביל לסוחר אחד עשרות חביות יין, והיה עמו ארנק עם כל רכושו, והוא הניחו מתחת לאחת החביות, ועכשיו נגנב הארנק ממנו, ולא היו על העגלה אלא הוא והסוחר ומשרתו הנכרי, והוא חושד או בסוחר או במשרת שגנבו ממנו את הארנק. הרב קרא אליו את הסוחר ואמר לו: "שמע נא, העגלון טוען שהיו לו ארנק עם מעות, וגנבו אותו ממנו, האם אתה גנבת אותו?". הסוחר הכחיש והתחיל לצעוק על העגלון שהוא כפוי טובה, והוא חושד בכשרים, אמר לו ר' יהונתן: "אני מאמינך שלא אתה גנבת את הארנק, אולם אני גם מאמין לעגלון שהארנק נגנב ממנו, ומסתמא גנבו הנכרי, האם ראית את הנכרי שגנבו?", אמר הסוחר: "לא!". אמר לו ר' יהונתן: "אם כן אני עומד להכריז על כל היין שלך כיין נסך האסור בשתייה, כי מסתמא הנכרי הרים את החביות ולקח את הארנק". הסוחר נבהל מהדברים, בכה והתחנן ואמר שהוא גנב את כל הממון, והשיב את הארנק עם כל המטבעות…
יש להסתפק אילו המעשה הזה היה בפורים, האם היה יוצא ר' יהונתן איבשיץ, בזה מצות מתנות לאביונים, כי מצד הדין המעות היו אבודים מהעגלון, ולא היה שום צד להחזירו לו?
תשובה: יתכן דיצא, דהנה איתא בירושלמי ברכות (פ"ז ה"ב) שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח, מאה וחמישים מצא להן פתח, ומה וחמישים לא מצא להם פתח, אתא גבי ינאי מלכא אמר ליה אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי, שלח ליה ארבע מאה וחמשין, אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום, שמע ינאי מלכא וכעס, דחל שמעון בן שטח וערק, בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא, מן דיתבין אכלין, אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב, והוה אמר קומין מילין דחכמה…., אתא ויתיב בין מלכא למלכתא, אמר ליה למה אפליית בי אמר ליה לא אפליית בך, את ממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב 'כי בצל החכמה בצל הכסף'. אתה נתת כסף, ואני חכמה. ויתכן דהוא הכא שעל ידי חכמת ר' יהונתן, קיבל האביון מתנות, אך מסתבר דלא יצא, משום שהכסף היה שייך לעגלון, ורק השיב לו את הגזלה.
● פורים שחל בערב שבת ולא הספיק לקרוא את המגילה עד שקיבל עליו שבת
שאלה: פורים שחל בערב שבת ולא הספיק לקרוא את המגילה ביום וכבר קיבל עליו שבת, האם יכול לקרוא ולברך?
תשובה: כתב הט"ז (סימן תר סק"ב הו"ד במשנ"ב סק"ז): קהל ששלחו לעיר אחרת להביא להם שופר ונתעכב השליח עד סוף יום ב', ור"ה היה ביום ה' וביום וא"ו, וכשבא עם השופר כבר התפללו ערבית של שבת, אבל היה עוד היום גדול, כתב הט"ז דיתקעו בשופר בלא ברכה, משום שקבלת השבת הרי היא קבלה בטעות, שאילו היו יודעים שהשופר בדרך לא היו מקבלים את השבת, ודומה ליום המעונן שאין קבלת השבת חלה מאחר והיא בטעות. וכתב הט"ז הטעם שיתקע בלא ברכות, שיש כאן ב' דברים דסתרי אהדדי, דהכל יודעים שאין תוקעים בשבת, והוא עשאו כבר שבת, וכיון דברכות אין מעכבות על כן יתקע בלא ברכה. אבל אם יש מילה שזמנה ביום שישי, ועדיין לא מלו מותר אף לברך דאין כאן סתרי אהדדי, כיון שמילה דוחה שבת, ואין להקשות שהתקיעה עצמה בשבת היא סתרי אהדדי, דגם בשבת אין איסור לתקוע דחכמה היא ואינו מלאכה, אלא שהאיסור הוא משום גזירה שמא יעבירנו, וכל שהוא תוקע בלא מצוה, אלא רשות אין חשש זה, א"כ אין הסתירה מוכחת, אבל הברכה הסתירה מוכחת. וא"כ נראה דהוא הדין במגילה, יקרא המגילה בלא ברכותיה, ואז אין בזה סתירה.
● תייר הגיע לא"י, היכן ישהה בפורים, בעיר המוקפת חומה או בפרזי?
שאלה: תייר המגיע לא"י בי"ג באדר, הוא יכול לשכור חדר במלון בירושלים, והוא יכול גם לשכור חדר במלון בעיר פרוזה. האם יעדיף את הפרוזה כדי להיות זריז במצוות, ולקיים את ימי הפורים בי"ד?
תשובה: נאמר במגילה דף ו: שדעת רבי אלעזר ברבי יוסי שפורים בשנה מעוברת הוא באדר ראשון, משום דאין מעבירין על המצות, ואף רבן שמעון בן גמליאל החולק, היינו טעמא משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף. אבל משמע שאינו חולק דבהקדמת הזמן יש בזה משום אין מעבירין על המצוות. לפי זה לכאורה יש עליו לשכור מלון בעיר פרוזה, וכעין זה כתב הרדב"ז (הו"ד במשנ"ב סימן צ ס"ק כח) שמי שהיה תפוס בבית האסורים, והשר נתן לו רשות לבחור איזה יום שירצה כדי להתפלל עם הציבור, יבחר באותו יום תיכף, ולא יחמיץ המצוה להמתין על יום הכיפורים, או פורים. ואף החכם צבי החולק עליו, אין זה אלא כאשר יש במצוה השניה הידור מצוה, אבל כאן מאי הידור יש.
אלא שנראה שבעניננו אין בזה משום אין מעבירין על המצות, דכיון שהוא עומד עתה בי"ג באדר, אין עליו עדיין חיוב של קיום המצוה, ויכול לבחור באיזה יום שירצה , ואם יבחר בעיר מוקפת חומה, אין בזה אין מעבירין על המצות, כיון כשיגיע יום י"ד לא חל עליו כלל החיוב, משא"כ בנידון הרדב"ז הוא חייב כל יום במצוה להתפלל עם הציבור, ויש בזה משום אין מעבירין.
ונראה שיתכן שזה תלוי במחלוקת הראשונים, דהנה כתב הרמב"ן (הביאו הר"ן דף א' ע"א בדפי הרי"ף) שעיקר נס הפורים היא בערים הפרזים, מאחר דהערים המוקפים היו מוגנים, וכשצוה אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד, היו הפרזים והעיירות שאין להם חומה סביב בספק סכנה גדולה, שלא יעלו עליהם אויבים יותר מן המוקפין חומה, ולשנה הבאהעמדו הפרזים ונהגו מעצמם לעשות י"ד שמחה ומשתה, והעיר שושן עשו ג"כ ממחרת בזמן הנס שלהן, אבל הערים המוקפין חומה לא עשו כלום, לפי שלא היה הנס גדול כפרזים, וזהו שכתוב על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה, ואל הוזכרו כאן מוקפים כלל, ולאחר זמן שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו סמך מן התורה, עמד מרדכי ובית דינו וראו דבריהם של פרזים, שראוי הנס הזה לעשות לו זכר לדורות, וקבעו אותו על כל ישראל שכולם היו בספק, וראו להקדים פרזים למוקפין מפני שנסם היה גדול, עכ"ל.
והקשה הר"ן על זה דלמה לא עשו היהודים היושבים בערי חומה משתה ושמחה, הרי היו דרים עם הגויים בתוך העיר, ומפני זה העלה שאדרבא יום ט"ו הוא יותר יקר ונכבד. וכתב בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קצה) בהסבר הדבר שהרי ביום המלחמה כתיב 'ואיש לא עמד בפניהם' וא"כ הגויים הדרים בפרזים אין חדוש כ"כ במה שלא עמדו בפניהם, אבל אותם שהיו יכולים להשגב במבצר משגב חומותיהם ואפ"ה לא עצרו חיל, לזה היה צריך נס יותר גדול. ואם כן לפי דברי הרמב"ן לכאורה עדיף לשהות בערי הפרזות, משא"כ לשיטת הר"ן. וצ"ע.