"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" (שמות ל"ה, ב')
כדי לזכות ולקבל מהקדוש ברוך הוא את מתנת השבת, היינו אנו צריכים להיות אהובים ורצויים לפניו. וכן מזכירים אנו בברכת הקידוש פעמיים, כי ה' יתברך הנחיל לנו את השבת: "באהבה וברצון". וכך מובא בדברי חז"ל הקדושים: "תניא נמי הכי לדעת כי אני ה' מקדשכם, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם" [שבת י ע"ב].
כלל נקוט לנו בדברי חכמינו, שאין אחד נותן מתנה לחברו, אלא אם כן עשה לו טובה או שמחו במשהו, כי מתנה הנה גילוי חיבה ואהבה.
כל דבר שקבלנו מאת ה' באהבתו אלינו, דורש הוא מאתנו לקיימו בשמחה ובחדווה. אנו למדים זאת מהנאמר בתפלת ערבית: "אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת. תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו למדת. על כן… ונשמח בדברי תורתך ובמצותיך לעולם ועד". דהיינו, כיוון שקבלנו ממך את התורה והמצוות מתוך אהבתך אלינו, אנו מחוייבים לשמוח בהן כשם שכשמקבלים מתנת אהבה מהמלך, המציאות מחייבת לשמוח עם אותה המתנה.
וזה מה שאומרים בזמירות: "ביום השבת שישו ושמחו כמקבלי מתן נחליאל", קבלנו מתנת נחלת הא-ל, על כן "שישו ושמחו". מתנה ניתנת לנו כדי לשמח אותנו, ואם המתנה היא חפץ היקר ביותר לנותן אותו, הרי שהוא אות וסימן כי נתן כדי שנשמח בו מאד מאד. על אחת כמה וכמה כשהנותן הוא מלך העולם, המעניק אוצר מבית גנזיו, ודאי שניתן בו כח עצום לעורר בנו שמחה וחדווה.
שאלה חזקה לגאון ר' משה פינשטיין
סוד גדול מונח בכוחה של השמחה במתנת השבת. מרן הגאון רבי משה פינשטיין זצוק"ל נשאל פעם שאלה קשה מאד: יהודים רבים הגיעו לארצות הברית בתקופת המלחמה, ומסרו נפשם על שמירת השבת. המעסיקים האמריקאים דרשו מהם לעבוד שבעה ימים בשבוע, והם כמובן לא הסכימו לעבוד בשבת, ופוטרו. כך היה גורלם בכל עבודה חדשה שמצאו מדי שבוע בשבוע.
הדור השני לאותם יהודים יצא ברובו מחלל שבת, וחלקו הגדול אף התבולל בין הנוכרים. שאלו את רבי משה, מדוע לא עמדה לבנים מסירות הנפש של האבות? הרי הם איבדו את פרנסתם בכל שבוע מחדש למען שמירת השבת, איך ייתכן שמהם יצאו בנים מחללי שבת?
ר' משה ענה תשובה גדולה ויסודית: "היהודי ששמר שבת, אמנם מסר את נפשו למענה, אך בהגיע יום חמישי כבר היה נאנח 'אוי, עוד יומיים שבת… מי יודע אם לא אקבל מכתב פיטורין אחרי שבת'… וכך באמצע הסעודה היו שומעים ממנו אנחה כבדה. כשאחד מבניו שאלו לפשר האנחה היה משיב ואומר: 'הרי מחר צפוי אני לפיטורין ולא יהיה לנו מה לאכול…'
"ילדים אלו ראו הורים שמסרו נפשם על קדושת השבת, אבל השבת היתה אצלם למעמסה. השבת היתה קשורה לאנחות ופחדים. הילדים הללו גדלו כשהשבת מהווה אצלם סיבה ליגון ולאנחה, ולכן כמעט לא יצאו מהם בנים שומרי שבת".
שבת צריכה לבוא עם 'ווארמקייט'! עם חמימות!
היה יהודי אחד שפוטר גם הוא מעבודתו, אך ידע איך להנחיל זאת לילדיו וזכה לדור מפואר. כיצד זכה?
ישנו באמריקה יהודי יקר בעל נכסים, ושמו רבי דוד בודנר הי"ו. הוא נמנה בין גדולי התומכים בעולם התורה, וזכה לדבר נדיר: הוא גם מחזיק תורה וגם זכה לבנים ולחתנים תלמידי חכמים. כששאלוהו פעם מהי הזכות שעמדה לו, מה שרוב הגבירים אינם זוכים?
ספר ר' דוד על סבו: "סבא בודנר, שהגיע מפולניה לארצות הברית לפני כתשעים שנה, עבר את תלאות הפיטורין וקשיי הפרנסה כמו יתר אחיו, אבל בכל יום ראשון בשבוע, כשהיה חוזר לביתו ומכתב הפיטורין בידו, היה נכנס לבית בריקוד ואומר: 'הנה זכיתי, והקדוש ברוך הוא רוצה לתת לי את הברכה מתחת ידו הרחבה מבלי שאזדקק לאיש, לכן פיטרו אותי מהעבודה'…".
לאחר תקופה של כמחצית השנה כבר לא הצליח למצוא אף עבודה ופרנסה אין, לא היה ביכולתו לשלם עבור שכר הדירה שלו. משכיר הדירה זרק אותו על חפציו ובני משפחתו לרחוב! הלכה משפחת ר' דוד ברחוב בלי לדעת לאן… והנה יהודי אחד ראה אותם מחלון ביתו ושאלם: "לאן הנכם צועדים?".
ענו הם לו בתמימות: "איננו יודעים!"
קרא להם היהודי להיכנס לבנין, והראה להם את קומת המכונות של ההסקה המרכזית… שם יש הרבה מקום להניח מזרנים ולחיות עד שיסתדרו… וכך עשו!
מסירות נפש של יהודי
באחד הימים ראה יהודי אמריקאי אחד, ילדים כושים משחקים ברחוב ומדברים ב…אידיש! הוא נגש אליהם ושאל אותם מנין להם השפה הזאת. אמרו לו: "בא תגור אתנו שבוע, וגם אתה תהיה כושי דובר אידיש…". הלך אחריהם היהודי וכשהגיע למקום מגורם, הזדעזע! לנגד עיניו חיה משפחה שלמה על הרצפה בחדר המכונות, יחד עם כל הרעש והפיח שהן מייצרות.
נכמרו רחמיו והוציא המחאה בסך 500 דולר, שהיה סכום עתק בימים ההם, והגיש אותה לאדון בודנר באמרו: "בבקשה, קנה לך בכסף זה בית ועסק פרטי משלך ולא תצטרך לעבוד בשבת!". נטל אדון בודנר את הצ'ק ורץ לרעייתו להראות לה, כדי שתבוא להודות לאותו יהודי. גברת בודנר הסתכלה בהתרגשות על הצ'ק, אך מיד שאלה את בעלה: "האם יהודי זה שומר שבת?"
אמר לה: "מה אכפת לך? וכי לכסף יש ריח?!".
ענתה האשה ואמרה: "יהודי זה מציל את חיינו, הוא נעשה בזה שותף לגידול ילדינו! אינני מוכנה לעשות שותפות בגידול הילדים עם מחלל שבת!". יצא אדון בודנר אל מיטיבם, ולאחר התנצלות שאל את פיו האם הינו שומר שבת. ענה היהודי שהוא אכן מחלל שבת. החזיר לו אדון בודנר את הצ'ק בתודה, באמרו כי רעייתו מסרבת לגדל את ילדיה מכסף של חילול שבת!
הגביר הלך לביתו כשדעתו זחוחה עליו. הוא ספר לאשתו כשדעתו בדוחה עליו, איך ראה כושים דוברי אידיש, ואיך אשה תמימה הסכימה לוותר על סכום עצום, שיכול היה לייצב את כל מצבם הכלכלי, בגלל שאינה חפצה לקבל כסף ממחלל שבת.
אשתו ששמעה את הספור ברחה לחדרה ופרצה בבכי מר. לאחר שעתיים יצאה לבעלה ואמרה לו: "ראה, גם אתה באת מפולין ושמרת שבת, אך אט אט התחלת לזלזל עד שהפכת למחלל שבת גמור. חשבתי לתומי, שאי אפשר לחיות כאן באמריקה אחרת, אך הנה רואה אני שאפשר להתמסר ולשמור שבת כראוי. אם כך, אינני מוכנה יותר לחיות עם מחלל שבת!".
שמע היהודי וחשב לעצמו: אשה הרי פועלת בכח הרגש, שמעה ספור והיא מתרגשת… עד שבת זה 'יעבור לה'… אבל ביום חמישי לפני שיצא לעבודה, עצרה אותו על יד הדלת ואמרה לו: "תחליט, או שאני יוצאת לעשות קניות לשבת או שאני חוזרת להורי!". ראה היהודי שהיא רצינית וקבל על עצמו לשמור שבת!
משהפכו הוא ורעייתו לשומרי שבת כדת וכדין, אמרה לו: "עכשיו טול את הצ'ק ולך למשפחת בודנר. כעת הם יקבלו ממך את הכסף! אתה שומר שבת וראוי להיות שותף שלהם בגידול ילדיהם!", ואכן כך עשה.
נכדו של הסבא בודנר ונכדתו של אותו יהודי נדיב לב, ששב בתשובה שלמה בזכותה של שבת קדש, הם הזוג ר' דוד בודנר ורעייתו!!!
זהו כוחה של השבת, כשהיא נשמרת בשמחה ומתוך הרגש שאנחנו והקדוש ברוך הוא חד המה, הוא אבינו ואנו בניו, והוא שומר עלינו ומלווה אותנו בכל שנעשה בחיינו.
(מתוך הספר 'להאיר' מאור זמירות השבת)