השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
חדר ובית הסמוכים וביטל רק את הבית מדוע אסור להוציא כלים מהחדר אל הבית? • באיזה אופן חששו שתשתכח תורת עירוב? • מה הדין כאשר שני בתים בשני צדי רה"ר הוקפו במחיצה בעיצומו של יום השבת וכעת רוצים לבטל רשותם? ועד כמה פעמים מותר לבטל רשות? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שפ"א סעיף ד' – סעיף ז' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
שני בתים הסמוכים אחד לשני, ולא עירבו ביניהם עירובי חצרות, הם אסורים להוציא מבית אחד לחברו, אבל יכול בעל בית אחד לבטל רשותו לבעל הבית השני, וע"י הביטול, מותר לאותו שביטל, להוציא את כליו אל הבית שהוא ביטל, כיוון ששני הבתים נחשבים כרשות אחת., ומק' המ"ב, אע"פ שלעיל מבואר, שאדם שביטל את רשותו בחצר, לא יכול להוציא את הכלים לשם, כיוון שבכך הוא מראה שהוא חוזר ומחזיק בחצר, ואילו כאן אנחנו אומרים שאדם שביטל את רשות ביתו, מותר לו להוציא כלים אל הבית שהוא ביטל, ומה זה שונה? ומיישב המ"ב, שכאשר מוציא את הכלים לחצר, כיוון שהחצר הייתה שלו מקודם, נראה שהוא ביטל את הביטול, אבל בבית אחר שמעולם לא היה שלו, כאשר מוציא כלים לבית שהוא ביטל, אין בזה ביטול לביטול.
כאשר יש לאדם חדר סמוך לבית, וביטל את הבית ולא את החדר, החדר והבית הם שתי רשויות נפרדות, ואסור לו להוציא כלים מהחדר אל הבית, ומוסיף המ"ב, שאפילו אם הוא ביטל את רשות חדרו, אסור, דבזה שהוא מכניס כלים לביתו מן החדר, זה מראה שהוא חוזר ומחזיק בבית שהוא ביטל.
אומר הרמ"א, יש אומרים שאין לבטל מבית לבית, אא"כ ישאיר לעצמו חדר אחד שלא ביטל, ומבאר המ"ב שסברתם היא, שאם הוא ישתמש בביטול, תשתכח תורת עירוב, ובבתים הסמוכים אחד לשני, במקום לערב עירובי חצרות, הם יבטלו את רשותם, ובזה הם חוסכים, אא"כ הם משאירים חדר אחד שאותו הם לא מבטלים, שאז מותר, כיוון שבזה לא תשתכח תורת עירוב, שהרי ע"י העירוב הוא מרוויח יותר, שגם באותו חדר מותר להוציא, משא"כ ע"י ביטול, מהבית מותר, אבל מאותו חדר, אסור.
כאשר משאיר חדר אחד, הביטול מועיל, ומועיל לעניין זה שמותר להכניס מבית חברו לביתו, וטוב להחמיר לכתחילה, ומק' המ"ב קושיא עצומה, הרי על כרחך מדובר כאן ביחיד ויחיד, דאם מדובר ביחיד ורבים, הרבים עשו לעצמם עירובי חצרות, ולא שייך לומר תשתכח תורת עירוב, וא"כ שמדובר ביחיד ויחיד, הרי בכל מקרה אסור למבטל להוציא כלים מהבית שהוא ביטל אל הבית שלו בחזרה, כיוון שזה נראה כחוזר ומחזיק בבית שהוא ביטל, וא"כ, מה כותב הרמ"א שכאשר הוא מבטל מותר לו להוציא כלים מבית חברו אליו באופן ששייר חדר, והרי הדבר לא נכון, דעל כרחך מדובר כאן ביחיד ולא ברבים, שהרי ברבים שעשו עירוב לעצמם לא שייך לומר תשתכח תורת עירוב, ואם מדובר ביחיד ויחיד, אסור לו להוציא כלים מהבית שהוא ביטל אליו אל הבית המבוטל, שהרי עי"ז הוא חוזר ומחזיק? ומביא המ"ב בשם החמד משה, שאמנם מדובר כאן בשני בתים בלבד, אבל בבית אחד, שבאותו בית שהוא ביטל אליו, גרים הרבה אנשים, ומכיוון שכך, הוא כאורח כלפיהם, וגם כאשר הוא מוציא כלים מהבית שהוא ביטל, ומכניסם אל הבית שלו, זה לא נראה כחוזר ומחזיק בבית שלו, כיוון שהוא אורח כלפיהם, אז אמנם עירובי חצרות לא עשו כי מדובר בשני בתים בלבד, אבל בבית השני גרים הרבה אנשים שבזה הוא אורח כלפיהם, ומותר לו להוציא כלים מביתם אל הבית שלו, כי עי"ז הוא לא חוזר ומחזיק, מכיוון שהוא בטל אל רבים.
שני בתים בשני צדי רשות הרבים ואין שם קשר ביניהם, וגם אם הם ירצו, אינם יכולים לערב יחד עירובי חצרות, אם בשבת הקיפו אותם הגויים במחיצה ובכך יכולים לערב יחד, וממילא הם אוסרים זה על זה להוציא מהבית אל החצר המשותפת, בכ"א אינם יכולים לבטל רשותם אחד אל השני, ומבאר המ"ב שהטעם הוא, מכיוון שבכניסת שבת הם לא היו מוקפים במחיצה, ואותו איסור ממשיך לכל השבת גם אחרי שהם הקיפו את עצמם במחיצה.
אחד מדיירי החצר שמת בשבת, והוריש את ביתו ליורש, והיורש נכנס בשבת, הוא אוסר, כי הוא לא היה שותף בעירובי חצרות של בני החצר, אבל יכול לבטל את רשותו, ומבאר המ"ב, כיוון שהוא המשך של המוריש שלו, וכיוון שהמוריש שלו היה יכול לבטל, גם הוא יכול לבטל.
בני חצר שלא עירבו עירובי חצרות, ואחד מבני החצר רוצה להוציא כלים מביתו לחצר, יכולים להתאחד בני החצר ולבטל את הרשות שלהם, ואם אח"כ יש מישהו אחר שרוצה להוציא כלים מהבית לחצר, יכולים שוב לבטל לאותו אחד, ואפשר לעשות זאת שוב לפי העניין, כדי שכולם יוכלו להשתמש בביטול מתי שצריכים לכך.