"החסידות האמיתי, הנרצה והנחמד, רחוק מציור שכלנו, כי זה דבר פשוט – "מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה". ואף שכבר קבועים בלב כל האדם הישר התחלותיו ויסודותיו, אם לא יעסוק בהם, יראה פרטיו ולא יכירם, יעבור עליהם ולא ירגיש בם.
ראֵה כי אין דברי החסידות, ועניני היראה והאהבה וטהרת הלב, דברים מוטבעים באדם עד שלא יצטרכו אמצעים לקנותם, ולא ימצאו אותם בני האדם בעצמם כמו שימצאו כל תנועותיהם הטבעיות: כשינה והקיצה, הרָעָב והשׂוֹבע, וכל שאר התנועות החקוקות בטבענו.
אלא ודאי שצריכים הם לאמצעים ולתחבולות לקנות אותם, ולא יבָּצרו גם כן מפסידים להם שירחיקום מן האדם, ולא יחסרו דרכים להרחיק מפסידיהם. אם כן אפוא, איך לא יצטרך להוציא זמן על העיון הזה, לדעת אמיתת הדברים ולדעת הדרך לקנותם ולקימם? מאין תבוא החכמה הזאת בלב האדם אם לא יבקשנה?"
[הקדמת מסילת ישרים]