"וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר" (בראשית י"ד, כ')
מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצוק"ל ביקש מגביר סכום עצום לטובת וועד הישיבות, הוא עלה לביתו ודפק על דלתו וביקש את הסכום. ענה לו הגביר: "המתן עד למחר, ואז אחשוב בדעתי", למחרת אמר לו: "הצ'ק נתון על השולחן בתנאי שתבאר לי כוונת חז"ל "גדול המעשה יותר מן העושה" – אני נותן חמישים אלף רובל, ושכרך גדול ממני – שאתה הוא המעשה".
השיב לו רבי יחזקאל: "בוודאי שכרך גדול עד למאוד, בכספך מצילים עשרות אברכים בני תורה לצורך פרנסת החג, אך את הבושה ודפיקות הלב שהיה לי בשעה שבאתי לדפוק על דלתות ביתך לבקש סכום נכבד כזה – דפיקות אלו עולות יותר מחמישים אלף רובל".
תושב חו"ל הגיע למרן הגרי"ז מבריסק ואמר לו שיש לו עבורו מאה דולר והמשיך בדיבור, שאלו הגרי"ז: "מה עם הכסף?" אמר לו: "שכחתיו במלון", שאלו: "וכמה יש לך עכשיו בכיס?" חיפש ומצא שלושים דולר, המשיך הגרי"ז: "אולי יש לכם עוד כסף בכיס אחר?", ומצא עוד כמה דולרים ונתנו להרב, תמהו בני הבית על הנהגה זו, הסביר הגרי"ז: "ברגע שאמר שיש לו הכסף עבורי הרי נעשיתי ברגע זה גבאי צדקה ויש חשש שישכח להביא כסף והנני מחוייב להציל כמה שאפשר מכספי צדקה…"
איתא בשבת (קיח,א) "אמר רבי יוסי יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה" ביאר במרדכי (פ"א דב"ב סי' תק"ב) פירש משום דמחלקין לקרובים יותר עיי"ש אף על גב דרשאי ליתן לקרובים.
אמר לי מרן הגרש"ז אויערבאך, כדי לא להיכנס בחשש 'מחלקי צדקה' ובפרט שלפעמים נותן לקרוב יותר מאדם זר, הוא נוהג שכאשר נותן לו גביר סכום לחלק לצדקה אומר לו אם אתה מסכים ליתן הכסף 'עבורי' ואעשה בו מה שארצה, ואם הגביר הסכים לקח ממנו הכסף, והטעימו שאז הכסף הוא שלו 'ולא כספי צדקה' ממילא יוכל לעשות מה שירצה.
וסיפר לי שבעבר היה אצלו הנגיד הנודע מחזיק התורה בכל העולם ה"ה ר' משה רייכמאן ונתן לו צ'ק על סכום גדול, אמר לו: "אם אתה מסכים ליתן הכסף עבורי ולעשות בו כרצוני" ענה לו: "כן". וכדי להיווכח בהסכמתו האמיתית יצא הגרש"ז למטבח והביא קופסת גפרורים והצית גפרור וקרבו לצ'ק. שאלו ר' משה: "רבי מה הנכם עושים", אמר לו: "אני רואה שהנך לא מסכים באמת שאעשה בצ'ק מה שארצה, אם כן למה לקחת ממך כסף".
(מתוך מידות והנהגות טובות)