"וכל אשר נדבה רוחו" (שמות ל"ה, כ"א)
היה זה בחודש אלול. תקופה כלכלית קשה עברה על הישיבה. הקופה הייתה ריקנית וצחיחה. הנסיבות הניעו את ראש הישיבה לערוך מסע חירום מיידי לחו"ל, כדי לגייס עזרה דחופה. על מנת לחסוך בעלויות, הוא טס עם מלווהו להונגריה, ומשם עלו על מטוס זול של חברה מקומית, בדרכם לארה"ב.
התקווה היתה מרובה, אך נסיעת החירום נחלה כישלון מהדהד. תורמים רבים שהו עדיין בחופשה בהרים, וגם מי ששהה בבית לא תרם מידי הרבה. הם הצליחו לכסות את ההוצאות פלוס רווח של כמה מאות דולרים – לא יותר.
בחזור עברו שוב דרך הונגריה, ומחמת סיבות שונות התעכבה הטיסה ממושכות. הם נאלצו להתגלגל יום שלם בארץ הגר, מה שהוסיף נופך עגום לטלטולי הדרך הקשים והמאכזבים. אבל למרות זאת חיזקו את עצמם שהכול משמיים, וכי כל עגמת נפש שיהודי עובר הכל לטובה.
הם עלו סוף סוף למטוס ישראל. ראש הישיבה ישב במושב האמצעי ומלווהו במושב הראשון. ליד החלון ישב יהודי שנראה היה כטיפוס אנטי דתי. הוא לא יכול היה לסבול כנראה את העובדה ששני יהודים חולקים עמו את אותו ספסל. הוא ישב בפנים אפורות וחתומות, ולא העיף אפילו מבט קט לעבר השכנים העבדקנים.
מספר ראש הישיבה שליט"א: "לא יכולתי לסבול את העובדה שאשב כעת שעתיים וחצי ליד יהודי שיעשה לי כאלו פרצופים… אני רגיל לדבר עם אנשים מסוגו, והחלטתי לנסות לשבור את הקרח, כדי לקדש שם שמיים.
התחלתי לדובב אותו, אבל הוא ענה לי בחצי פה, כשהוא מקפיד לא להסיר את עיניו חלילה מהחלון…
התברר שהוא איש עסקים, הפועל במדינה אירופאית, וכעת הוא חוזר לביתו. הוא המשיך אמנם לדבר בריחוק, אולם חשתי שהצלחתי להוריד משהו מהניכור שלו.
לפני שנחתנו אמרתי לו, שהיה נעים לי להכיר אותו וכי הייתי רוצה את כרטיס הביקור שלו.
הוא הישיר אליי עכשיו לראשונה מבט: 'מה, נהנית?' – שאל בתימהון…
אמרתי לו שהוא נראה יהודי טוב, והסברתי לו שאני פוגש לפעמים אנשי עסקים בתחום שלו, ואם יהיו לי פרטיו, אוכל לקשר ביניהם.
הוא נתן לי את כרטיס הביקור, ונפרדנו לשלום".
שיחה נחמדה ותרומה נכבדה
עברה חצי שנה שבמהלכה לא נעשה כל שימוש בכרטיס. אולם לפני פורים החל משהו להסתמן. הזדמן לראש הישיבה לפגוש יהודי שנזקק לעזרה מסוימת כדי לקדם עסקה בחו"ל, והוא חשב על דרכים לסייע לו. לפתע נצנץ בזיכרונו משהו עמום. הוא בדק וגילה כי מדובר בדיוק באותה מדינה בה פועל האיש שפגש בשעתו במטוס. אולי הוא יכול להיות כתובת מתאימה?
הוא הרים אליו טלפון. בתחילה הלה כלל לא זיהה במי מדובר אולם לבסוף נזכר באחת: "אה, אתה החרדי הנחמד מהמטוס" כך קרא בקול גדול.
ראש הישיבה שמח לגלות כי נשאר אצל שותפו לטיסה רושם חיובי. הוא סח לו את העניין שלשמו התקשר, ואחר כך שוחחו כבר על עוד דברים. האיש שיתף את ראש הישיבה במצבו של אביו החולה, וכך נוצר משמים גרעין התחלתי של קשר.
לקראת ראש השנה, התקשר אליו ראש הישיבה שוב. האיש לא ענה, והוא השאיר לו הודעה עם איחולים לשנה החדשה וכן התעניין בשלום האב החולה.
לאחר כמה ימים התקשר אליו האיש בחזרה. התברר שהטלפון הגיע בזמן מאוד מיוחד. אביו של האיש נפטר, והוא יושב כעת שבעה בביתו. ראש הישיבה החליט על אתר להגיע לנחמו בכבודו ובעצמו. האיש נרגש מהמחווה, והוא שוחח עם הרב שעה ארוכה. לסיום אמר, כי הוא רוצה לתרום משהו לעילוי נשמת אביו, הוא שאל את ראש הישיבה האם יש לו רעיון…
הוא כלל לא התכונן לדבר עמו על תרומות בזמן השבעה, אך האיש ביקש ולחץ. בסוף אמר לו, כי הם מחפשים עכשיו תורם כדי להחליף את פלטות העץ הישנות של ספסלי הישיבה.
לא נאריך בכל פרטי השתלשלות הדברים, אך בסופו של דבר האיש לא מימן את פלטות העץ, אלא רכש לישיבה ריהוט חדש וכבד – כולל ארון קודש ובימה – בסכום המתקרב ל-100 אלף שקלים…
הוא לא חסך בכלום, וידו היתה פתוחה לרווחה.
נסיעת הנפל לחו"ל והשתלשלות הדברים אחריה, בהשגחה פרטית מופלאה, הצמיחה אפוא קשר נפלא עם נדיב חם לב.
אבל הסיפור כלל לא הסתיים.
הפסקת חשמל ותמיכה כפולה
כאשר הריהוט החדש עמד על מכונו בהיכל הישיבה המתחדש, הזמין ראש הישיבה את התורם למסיבת הוקרה. אך יום לפני האירוע אירע לפתע פנצ'ר.
חברת החשמל ניתקה את הזרם לישיבה, עקב חוב של 40 אלף שקלים…
בלית ברירה הוחלט להעביר את החגיגה לאולם הישיבה הקטנה ששכן בבנין סמוך, ולשבר את אוזנו של התורם על תקלה פתאומית, כביכול, שאירעה במערכת החשמל…
הגיע היום המיועד. התורם סייר באולם החשוך למחצה ונהנה לראות את הרהיטים המפוארים. אחר כך נפנה אל אולם הישיבה הקטנה, כפי התכנית. להפתעתו הוא גילה, שהריהוט שם ישן ומתפורר.
"מדוע לא אמרתם שגם כאן זקוקים לריהוט?" תמה האיש. לבו היה חם לדבר מצוה והא התחייב לתרום ריהוט חדש, בדיוק כפי שנתן באולם הראשון…
למחרת בבוקר, חודש בפתאומיות זרם החשמל לישיבה. הסתבר שהתורם כלל לא 'קנה' את הסיפור על התקלה. הוא פעל מעצמו מול חברת החשמל ושילם את החוב של 40 אלף השקלים במלואו.
גם בהמשך השנים הוסיף האיש לתרום עוד ועוד.
כה הרבה חסד הסתתר אפוא בתוככי מסע ההתרמה המאכזב והקשה. כל כך הרבה רחמי שמים צפונים היו בניתוק זרם החשמל.
מעז יצא מתוק – וכפול שניים. "ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך".
(מתוך הספר 'כלכלה יהודית')