וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם (במדבר טו לט)
רבי אברהם הורביץ, שזכה ללמוד במשך שנים בחברותא עם גאון ישראל מרן הסטייפלער זצ"ל, סיפר פעם מעשה שממנו אפשר ללמוד על השגחה פרטית מופלאה. יום אחד באמצע הלימוד, סיפר הגר"א, נקרעה ציצית מהטלית של הסטייפלער, ואני, שהחזקתי בכיסי חוטי ציצית חדשים למקרה שייקרעו לי החוטים, מסרתי למרן זצ"ל את החוטים והוא הוציא את החוטים הקרועים מטליתו והכניס את החדשים במקומם.
מיד לאחר אותו מעשה חלה הסטייפלער את חוליו האחרון וממנו נפטר לבסוף לבית עולמו, ולא הספיק להשיב את החוטים. הרב הורביץ מצידו מחל כמובן על כל העניין והוציא את הדבר מלבו לגמרי.
והנה, לאחר שעברו ימי השלושים, כינס מרן הגר"ח קנייבסקי את המקורבים וחילק את 'רכושו' של אביו זצ"ל. לזה נתן את הקיטל, לאחר נתן גביע, לעצמו הותיר כמדומה את הספודיק וכן הלאה. ומה קיבל הגר"א הורביץ? את הטלית של מרן זצ"ל… הטלית שבה התפלל, הטלית שבה השתמש לכל אלפי הסדנקאויות שקיבל, טלית שהיתה ספוגה בקדושה ובטהרה. היתה זו אותה טלית שבה הכניס את החוטים, והרב הורביץ ראה בכך השבה כפולה ומכופלת. מן השמים דאגו שתהיה השבה גמורה, ללא פקפוק, מצד רבן של כל בני הגולה.
('דברי שיח' מתוך 'עלינו לשבח')