הרב ישראל ליוש
שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו… וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ (דברים ז, ט-י)
הקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה ובריה, אך חלוק שכרם של הצדיקים, משכרם של הרשעים על מעשיהם הטובים. שכר הצדיקים צפון לעולם הבא, ואילו שכר הרשעים משולם להם מיד כאן בעולם הזה, כדי להאבידם מן העולם הבא.
וכפי שנאמר במשנה באבות (ד טז) ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא.
שאלו המפרשים, מה שבח הוא לקב"ה שנאמן הוא לשלם שכר לעובדים אותו, והרי כל אדם פשוט עומד בדיבורו ומשלם שכר לפועליו, ומה רבותא היא כלפי הקב"ה שאף הוא נאמן לשלם שכר ליראיו.
אלא, המשיל ע"כ החפץ חיים משל נפלא: מעשה בנער שביקש לעבוד כשוליה אצל אומן, אך הוא לא ידע את המלאכה. סיכם איתו בעל הבית, כי בחמש שנים הראשונות יעבוד אצלו ללא תמורה, ובד בבד ילמד אצלו את המלאכה ורזיה, ובנוסף, ידאג לו בעל הבית לכל צרכיו, אכילה, שתיה, מלבוש ולינה. לאחר חמש שנים ישלם לו בעל הבית סכום קטן עבור עבודתו – חצי רובל לשבוע. וכך היה, בשנים הראשונות עבד הנער ולמד את המלאכה, ובשנים הבאות כאשר כבר ידע את המלאכה, עבד הנער והשתכר במשכורת הפעוטה, כפי שסוכם.
יום אחד ראה הנער שהאומן מחלק משכורות ליתר הפועלים, לזה חמש רובל לשבוע, ולשני שש רובל לשבוע, כ"א לפי ההסכם עמו. היטב חרה לו הדבר, ובא אל בעל הבית בטרוניה: 'וכי אינך מרוצה מעבודתי? מדוע אתה משלם לי רק חצי רובל לשבוע, ואילו ליתר העובדים אתה משלם פי כמה וכמה? וכי עבודתם טובה יותר מעבודתי?'
'שוטה שכמוך' – ענה לו בעל הבית – 'מה אינך מבין? אכן תוצרת כל העובדים שווה, אך אתה עובד עם הידיעות שאני לימדתי אותך, במשך חמש שנים העסקתי אותך בלא שידעת את העבודה כלל, וכלי המלאכה שלי התקלקלו מחמת עבודתך הלא מקצועית, גם כיום הנך עובד עם הכלים שלי, ואילו הפועלים האחרים באו אלי מנוסים, לא הייתי צריך ללמדם את רזי המלאכה, וכלי מלאכתי לא התקלקלו תחת ידם, וכעת הם עובדים עם כליהם הפרטיים. בנוסף' – הוסיף בעל הבית להעמיד את הנער על טעותו – 'לך אני דואג לכל מחסורך, מאכל ומשתה, מלבוש ולינה, ואילו הם חיים על חשבונם, מכיסם הפרטי'.
כן הדבר גם לגבי שכר המגיע לנו עבור קיום המצוות – ביאר החפץ חיים, הרי אנו מקיימים את המצוות עם הכלים שנתן לנו הי"ת, אנחנו מניחים תפילין על הזרוע שהוא נתן לנו, פינו המשבח ומהלל את הבורא יתברך – ממנו הוא, רגלינו הממהרות לרוץ לדבר מצוה – מכוחו הן רצות, הוא הזן ומפרנס אותנו ומאפשר לנו לעשות את רצונו יתברך, אם כן, מן היושר שכלל לא מגיע לנו שכר עבור עבודתנו אותו ית', ועכ"ז משלם הקב"ה ליראיו כפי מעשיהם. זהו השבח הגדול שנאמן הוא לשלם שכר פעולתנו.
● ● ●
הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל הבין את הפסוקים הללו עפ"י מעשה שהיה איתו, במלחמת העולם כאשר הרוסים כבשו את ליטא, הם אסרו ללמוד תורה, הישיבה ירדה למחתרת. פחד גדול היה להסתובב ברחובות. מי שנתפס, אף אם לא למד תורה, חיפשו עבורו מיד עבודה, כי הבטלה היתה עוון פלילי במשטר הרוסי.
יום אחד – מספר רבי יעקב – מצאו אותי השוטרים והחלו לחקור אותי אודות מוצאי, אמרתי להם שאני פליט מפולניה, 'היכן אתה עובד?' תיכף באה השאלה הצפויה, 'טרם מצאתי עבודה', עניתי להם, 'אין דבר כזה! בוא עמנו, ונסדר לך עבודה!' לא היתה בידי ברירה, הלכתי אחריהם והם הובילו אותי למפעל גרביים, שם ייצרו גרבי צמר עבות עבור החורף הרוסי, הם מסרו אותי בידי מנהל המפעל, והורו לו שיפקח עלי, ואם לא אתייצב לעבודה עליו להודיע ע"כ מיד למשטרה.
המנהל העמיד אותי ליד מכונת התפירה והסביר לי כיצד עלי לסובב את הגלגל ולהקפיד שהתפר יצא ישר, אם לא יצא התפר ישר – הזהיר אותי בעל המפעל – הרי זה 'סאבוטז" – חבלה ביצור, והעונש ע"כ חמור מאוד.
התחלתי לסובב במרץ, והמחט נשברה, החליפו מחט והמשכתי בעבודתי, אך המנהל הזהיר אותי שאסובב בעדינות כי המחטים מאוד יקרות, אם כך – אמרתי לעצמי – מכאן תצמח הישועה, סובבתי בכל הכוח ועד לסיום המשמרת, הספקתי לשבור שנים עשר מחטים.
למחרת הציע לי בעל הבית לעבוד בעבודה אחרת, מיון גרביים. סרבתי, אמרתי לו: 'השוטרים הביאו אותי לכאן, אני נשאר כאן!', המשכתי בסיבוב הגלגל במשנה מרץ, וגם היום שברתי מחטים בזו אחר זו.
בתום יום העבודה קורא אלי המנהל ובישר לי שהוא משחרר אותי מהעבודה, מדוע? – תמהתי בתמימות. 'אשלם לך עבור שבועיים מראש' – ענה לי – 'ואצהיר לשלטונות שאתה עובד אצלי, ובתנאי שתסתלק ולא תעבוד כאן יותר!'.
'טוב' – הסכמתי להצעתו, 'אך אם יורשה לי לשאול, במפעל עובדים עשרות עובדים שבעקבות המלחמה לא קיבלו את משכורתם כבר כמה שבועות, ואני, לא זו בלבד שמשחררים אותי מהעבודה, עוד משלמים לי ע"כ שבועיים מראש?'
'מה אינך מבין' – הסביר לי בעל המפעל – 'לעובדים הללו אני זקוק, אם אשלם להם משכורת, הם עלולים לחפש מקום עבודה אחר, אל דאגה, בסוף אני אשלם להם עד הפרוטה האחרונה, אבל אותך אינני צריך, מאז שהגעת אתה רק מסב לי נזקים, קח כמה שתרצה, העיקר שתלך!'
הבנתי את דברי המשנה: 'נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך', וכן את דברי הפסוק: 'ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו'.