התהלך לפני והיה תמים יז, א
יש מידה של תמימות ויש מידה של יושר. אדם 'ישר' בודק בעצמו מהי הדרך הישרה על פי התורה ונוהג על פיה; אבל מעלתו של ה'תמים' היא, שהוא מבטל עצמו בפני הגדולים ממנו ואינו עושה דבר על דעת עצמו.
הכרתי אנשים שניהלו מוסדות שונים ועל כל דבר הם באו לשאול ולהתייעץ, עד שאפשר היה להשתאות מהתמימות שלהם.
בעיר ציריך שבשווייץ היו יהודים שנהגו לפנות אל הגאון רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל ולהיוועץ בו בכל דבר וענין. באחת ההזדמנויות פנה אליו יהודי, אב לעשרה ילדים, ושאל היכן כדאי לו לגור. אותו יהודי היה זכאי לקבל מטעם העירייה דירה גדולה ומרווחת במחיר מוזל באזור שלא מתגוררים בו יהודים, אך בלבו עלה חשש שהשפעתם הרעה של השכנים הגויים עלולה לקלקל את יראת השמים של ילדיו. האפשרות השנייה היתה לגור בשכנות יהודים אך בדירה קטנה ועלובה.
הרב סולובייצ'יק ישב עם אותו יהודי במשך זמן ממושך וערך גורל הגר"א. כידוע, כדי לערוך גורל הגר"א ראשית כל יש ללמוד כמה שעות, לאחר מכן יש לקרוא כמה וכמה פסוקים ורק אז ניתן לערוך את הגורל. הרב משה סולובייצ'יק הקדיש לעניין שעות ארוכות, ולבסוף לאחר שערך את הגורל הכריע כי על אותו יהודי לשכור את הדירה הגדולה.
כשהמעשה הגיע לאוזניי התפלאתי מדוע רבי משה סולובייצ'יק, שהיה יהודי גאון בתורה וכל רגע לימוד יקר בעיניו מפז, ישב והקדיש זמן כמה רב כדי לייעץ ליהודי פשוט איזו דירה לשכור. אני הייתי מייעץ לו לשכור את הדירה הגדולה, מאחר שישנן בעיר משפחות רבות ברוכות ילדים, וניתן להניח כי לאחר שאותו יהודי יעבור להתגורר באזור שבו מצויות דירות מרובות חדרים, יבואו יהודים נוספים להתגורר במקום בעקבותיו וכך תימצא לילדיו חברה מתאימה.
ברם, רבי משה, שלא רצה לפסוק על דעת עצמו, ערך גורל הגר"א ויעץ לאותו יהודי עצה נכונה, ובכך הביא עלייה גדולה לו ולבני משפחתו. זוהי הנהגתם של 'הולכי תם', שאינם רוצים לפסוק דבר מדעתם ונועצים בתורה על כל צעד ושעל.
כיצד היה ה'חזון איש' מגיע לכלל הוראה?
זכיתי להיות מקורב למרן ה'חזון איש' ולהיות עד למעשים שאירעו במחיצתו. כאשר החזו"א אמר 'דעת תורה' לשואליו, דבריו היו בבחינת 'אורים ותומים'. פעם שאלו אותו מקורביו, מניין לו להשיב כאשר הוא נשאל שאלות שונות שאינן בתחומי התמצאותו, כגון איזו מכונית לקנות, הרי הוא לא נוהג ברכב ואינו מתמצא כלל במכונאות – "האם רבינו עונה על ידי רוח הקודש?".
השיב החזו"א, כי הוא נותן עצה בלי נגיעות ומשום כך הוא זוכה לכוון לאמת. על פי רוב, כל אדם בעל רישיון נהיגה חולם על רכב מסוים שבו הוא היה רוצה לנהוג. משום כך כאשר נועצים בו ושואלים אותו איזה רכב לקנות, הוא ממליץ מיד לקנות את הרכב עליו חלם תמיד מבלי להתחשב בצרכי השואל. מציאות הנובעת מכך, שבאותו רגע שנועצים בו מתעוררות כל נגיעותיו, וממילא הוא מייעץ לאחר את מה שהיה רוצה לעצמו בלי להקדיש מחשבה לכך שאין אדם דומה לחברו, ומה שמתאים לאחד אינו בהכרח מתאים לאחר. "לי אין נגיעות", אמר החזו"א, "אני לא נזקק לדבר מהעולם הזה, ומשום כך כאשר שואלים אותי אני יכול לחשוב בדיוק מה טוב לשואל ועל פי זאת לייעץ לו כיצד לנהוג!".
מעת לעת פנו אל מרן החזו"א אנשים שלא באו על מנת לשאול עצה, אלא כדי לקבל 'הסכמה' על ההנהגה עליה הם חשבו על פי עקמימות שכלם. כאשר החזו"א חיווה בפניהם את דעתו הם היו טוענים בפניו: "אבל רבי, אולי אפשר לנהוג באופן אחר?", ותשובתו היתה שאם זהו רצונם יכולים הם לנהוג כן. לאחר שנים, כשאותם חכמים בעיניהם היו באים אליו בתואנות על שלא הצליחו בדרכם למרות שנועצו בו, נהג החזו"א לענות להם בזו הלשון: "זו לא היתה עצתי, אני יעצתי לכם לעשות בדיוק להיפך".
באחת הפעמים נכנסו שני אנשים אל החזו"א להיוועץ עמו בנושא מסוים. כאשר יצאו השניים מחדרו, טען כל אחד מהם כי החזו"א הורה לנהוג בדיוק כפי שהוא חשב שראוי לנהוג מלכתחילה. לאחר מכן, כששאלו את החזו"א מה הורה הוא ענה: "אני אמרתי לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא דבר אחר לגמרי!". כל זה מתרחש כאשר השואל אינו מבטל עצמו ודעתו בפני רבו, ולכן הוא שומע רק את אשר הוא רצה לשמוע מראש.
הגר"א מבאר כי 'תושיה' זו חכמה ועצה הבאה מן התורה על ידי שהאדם מבטל עצמו כלפיה ואז הוא זוכה שיקוים בו מאמר הכתוב: "יצפון לישרים תושיה" ועצת התורה נשארת צפונה בקרבו לעד.
כאשר אדם מתיש מידותיו ובא לפני רבו בהכנעה, אזי הוא יכול לקבל עצה. אך כאשר אדם בא לפני רבו, כשהוא סבור כי הוא מבין הכל וכל מטרת ביאתו היא כדי לקבל הסכמה לדבריו, הרי שהוא לא יכול לקבל עצה ודעת תורה. על מנת לשאול עצה יש לאדם לבטל את עצמו ולומר: "אין בי לא חכמה לא תורה ולא גבורה", אבל אם הוא בא בגאווה, כפי שנעמן שר צבא ארם בא לפני אלישע הנביא ואמר: "הנה אמרתי אלי יצא יצוא ועמד וקרא בשם ה' אלקיו והניף ידו אל המקום ואסף המצורע (מלכים ב – ה, יא), הדבר לא יועיל לו מאומה. נעמן רצה שאלישע יכרע לפניו ברך, יעשה מה שיעשה ויביא לו רפואה, ולפיכך לא היתה לו כל אפשרות לקבל עצה וממילא לא יכול היה להירפא ממכת הצרעת. רק לאחר שנעמן הבין את דרגתו של אלישע הנביא ואת גודל חשיבות דבריו הבאים מכוח התורה, זכה לקבל את העצה ולהירפא מצרעתו.
(קטעים מלוקטים מהספר 'לקחת מוסר')
הכרתי את הרב משה סולובייצ'יק זצ"ל באופן אישי,
הוא אכן הקדיש זמן רב לכל יהודי באשר הוא, ולמרות זאת היה ענק שבענקים בתורה. כפי בסבו הגר"ח אמר, רב שיודע לסגור את הגמרא כאשר צריך, הגמרא עדיין נשארת אצלו פתוחה