כסא מבצק
הנה דבר זה נפתח בסוגייתנו בחולין דף קכט. שמבואר בברייתא שכופת שאור שיחדה לישיבה בטלה, ופירש"י שבטלה מתורת חמץ ואינו עובר עליה בבל יראה ובל ימצא, ונעשה כלי ומקבלת טומאת מדרס על ידי שהזב יושב עליה, שכלי שאינו מיועד לישיבה אינו נטמא, אבל זו שבטלה מלהיות אוכל ונהפכה לכסא נטמאת בישיבת הזב.
היוצא מזה שאדם הלוקח גוש שאור שנתקשה ומייחד אותו להיות כסא לשבת עליו מותר להשהותו בפסח לפי שיטה זו, [ולהלן יבואר אי"ה להלכה למעשה לגבי חמץ שדוקא אם נתן עליו טיט].
אכן בסוגיא בפסחים דף מה: מבואר שדעת רבי שמעון בן אלעזר שע"י שמייחד את הגוש בצק לישיבה בטל מתורת חמץ, אבל חכמים חולקים עליו ואומרים שרק אם טח פניה בטיט בטלה מאיסור חמץ אבל אם לא טח פניה בטיט לא מספיק יחוד לישיבה לבטלה מתורת חמץ.
ולפי"ז היה נראה לכאורה שהגמרא בחולין מדברת רק לשיטת רבי שמעון בן אלעזר אבל לפי חכמים שחולקים עליו לא יועיל ליחד לישיבה כדי לקבל טומאת מדרס.
אך מה נעשה שהרמב"ם בהלכות חמץ (פ"ב הט"ו) כתב שצריך שיתן עליה טיט וכדעת חכמים, ואילו לגבי טומאה פסק בהלכות כלים (פכ"ה הי"ב) שאם לקח שאור וייבשו ויחדו לישיבה בטל מתורת אוכל. ומטמאה במדרס, ולא מצאתי מי שעמד בזה, ונראה מוכרח בדעת הרמב"ם ע"פ שיטת המהרש"א בפסחים שם שלגבי לקבל טומאה הכל מודים שמספיק יחוד במחשבה, ונחלקו התנאים האם לדמות חמץ לטומאה שלר"ש בן אלעזר כשם שמקבל טומאה ע"י מחשבה כך בטל ממנו תורת חמץ ביחוד במחשבה ואילו חכמים סברו שאף שמקבל טומאה עדיין אינו יוצא מתורת חמץ עד שיתן עליו טיט ע"ש, ולפי שיטתו דברי הרמב"ם ברורים שלגבי טומאה ע"י יחוד לבד מועיל, ולגבי חמץ צריך שיטיח בטיט.
היוצא להלכה
לפי האמור כאשר החמץ מגולה ויש בו כזית אף שסותם בו חורים וקובע אותו בקיר לא בטל עד שיטיח עליו טיט.
כמה חילוקי דינים
עתה נבאר כמה הלכות בזה. המשנ"ב סי' תמ"ד סעיף ט' ביאר שאף אם החמץ ראוי לאכילה אם יחדו לישיבה וטח אותו בטיט אינו עובר עליו. עוד כתב שמשמעות רש"י שמספיק שיתן טיט מצד אחד שיושב עליו, אך מלשון השו"ע נראה שצריך שיכסה בטיט מכל צד. דעת הב"ח שאם טח בטיט החמץ מותר שכבר אינו נחשב אוכל אף בלי שיחדו לישיבה, אך המשנ"ב הוכיח מהראשונים שצריך גם יחוד לישיבה וגם טוח בטיט. לפי האמור יוצא שכל החמץ הנמצא בסדקים יש להסירו או לכסותו בטיט.
עוד דנו הפוסקים בחמץ המיועד לנוי או לתמרוקי נשים האם נחשב כמו יחדו לישיבה וטח בטיט בזה שמערב בו חומרים שאינם ראוים למאכל.
משלוח מנות ממעשה המגילה
וראיתי להגר"י זילברשטיין שליט"א שדן במה שכתב החיד"א שראה במסעותיו בהיותו בפורים אצל אחד הגדולים, ששלחו לו עשירי קהילתו משלוח מנות בפורים עשוי מחומרי חמץ וסוכר, מרדכי רוכב על הסוס והמן מרכיבו, ומרדכי משנה למלך ואסתר המלכה, ועוד כהנה דברים מהמגילה מרהיבי עין ביופים, הכל בתוך מסגרת מעשה ידי אמן.
ודן הגר"י זילברשטיין שליט"א אם יש להתיר להשהותו בפסח כיון שמיוחד לנוי ואף עשה לו מסגרת סביב אולי נחשב כמו יחדו לישיבה וטח בטיט, והאריך בזה בספרו הנפלא חשוקי חמץ בבא בתרא.
תיקון טעות
במאמר שפורסם בשבוע פרשת צו בענין צליית כבד תחת כותרת המשנה "מלח בכבד" נשמטו שתי שורות, להלן הנוסח המתוקן:
מלח בכבד
אין ליתן מלח על הכבד לפני הצלייה, רק בשעת הצלייה כאשר הכבד מונח על הרשת של הצלייה מפזרים מלח קצת, המלח הוא עבה מסוג הנקרא בחנויות מלח בשול ולא מלח שולחן.
שטיפת הכבד
יש להדיח את הכבד מהדם שעליו לפני הצלייה אבל אין צריך להשרותו, ולאחר הצלייה אם רוצה לבשלו, כתב הרמ"א סי' ע"ג ס"א שצריך להדיח מן הדם והמלח שעליו, ואם לא הדיחה ובשלה כך מותר.