הרב צבי וינברג
"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים" (דברים י"ז, ו')
בראש השנה (כא.) דורשת הגמ' את הפסוק "בקש קהלת למצוא דברי חפץ" בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה יצתה בת קול ואמרה לו "וכתוב יושר דברי אמת" על פי שנים עדים. והביאור כיון ששלמה המלך ידע בחכמתו או ע"פ רוח הקודש לדון ולידע מי צודק, לא היה צריך עדים והתראה, ע"ז אמרו לו "על פי שנים עדים".
ובערוך לנר שם מקשה מדברי הזוהר יתרו (עח.) שמבואר שדן לא ע"פ ב' עדים, וז"ל (ע"פ פירוש מתוק מדבש) כעין זה דן שלמה המלך בכסאו אע"פ שרוח הקודש היה שורה עליו עכ"ז דן בכסאו, שכל מי שקרב לכסאו יראה ופחד נפל עליו ובו היה דן דין בלא עדים לפי שצורות היו לו בכסאו וכל מי שקרב עם שקר היתה אותה הצורה דופקת והיה יודע שלמה המלך שעם שקר בא משום זה אימה ופחד של הכסא היה נופל על הכל וכולם נמצאו צדיקים ואמתיים לפניו. [ועיין תרגום שני אסתר, ובילקוט שמעוני אסתר (רמז תתרמ"ו) ותוס' יומא (נד. ד"ה כרובים)].
ומתרץ שהזוהר ס"ל כמ"ד הראשון שם בגמ' שמה שדן שלא בעדים ע"י רוח הקודש לא מיחו, עי"ש. ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק כ' סי' נ"ז) כתב ליישב שבאמת התחיל לדון כך בלא עדים ואח"כ הוזהר ע"י הבת קול לדון בעדים והתראה.
וכתב שם (חלק טז סימן מז) שמדברי הגמ' מוכח איפוא דעל אחת כמה וכמה שאין כל מקום לפי ההלכה להסתייע בפסיקת הלכה על יסוד תוצאות של מכונת אמת, וממילא אין כל מקום לחייב את האדם להבדק במכונה כזאת. [ועיין בזה עוד בשו"ת יביע אומר חלק ז – חו"מ סי' ח]
ובאמת שהיה אפשר ליישב שבסופו של דבר שלמה לא דן, משום שכתוב שהשקרן היה מודה בשקרו ונמצאו כולם לפניו צדיקים וראויים, וכמש"כ בקובץ שעורים (בבא בתרא אות תר"מ) לבאר מה שאמרי' במשנה (ריש פ"ג דבבא מציעא) גבי שנים שהפקידו, "יהא מונח עד שיבא אליהו" דהכונה דכשיבא אליהו יודה הבעל דין בעצמו שיתבייש לכפור בפני אליהו, ולא שאליהו יברר את הדין.
(קב ונקי)