ש. גפנר
חג החנוכה כידוע, אינו מוזכר בתורה, ולכן הוא נחשב כמצווה מדרבנן.
עיקר מצוות החנוכה הוא בהדלקת הנרות בלילי חנוכה. הגמרא מלמדת אותנו שיש שלוש דרגות של קיום מצווה זו: מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל לילה, עבור כל בני הבית, אלו המהדרין במצווה מדליקים נר אחד עבור כל אחד מדיירי הבית, והמהדרין מן המהדרין מוסיפים בכל יום נר נוסף לכל אדם, וכך התקבל המנהג בתפוצות ישראל שכולם נוהגים כמהדרין מן המהדרין. אצל האשכנזים נהוג שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכיה. אצל הספרדים, בעל הבית מדליק חנוכיה אחת בשביל כולם. בנוסף לכך, מוסיפים את אמירת 'על הניסים' בתפילות בברכת המזון, וכן הלל שלם בימים אלו.
חיבה מיוחדת נודעה למצוות הדלקת נרות חנוכה. בדרך כלל יש שתי דרגות המצוות: חובת המצווה, וקיומה למהדרין. ואילו בהדלקת נרות חנוכה יש שלוש דרגות: חובת המצוה, למהדרין, ומהדרין מן המהדרין. ולא עוד אלא שנהגו כל ישראל לקיים את מצוות נרות חנוכה כמנהג מהדרין מן המהדרין.
אכן, אין כמו חג החנוכה שנאמרו בו דינים רבים של הידור, והידור מן ההידור במצווה דרבנן. ואכן רוב העולם נוהגין למהדרין מן המהדרין בכל מצוות החג ומנהגיו. אלה בחביבות הדלקת הנר המתעסקים בחנוכייתם כמנורה שהייתה במקדש, ואלה בנס פך השמן שבכל יום ויום מתמקדים, ומי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידליק – הנס שבטבע. יש המחמירים בטעימת כל מגוון מטוגני השמן העמוק זכר לנס שנעשה בשמן. יש את המהדרין באכילת כל סוגי מאכלי החלב והגבינה הצהובה והמלוחה שעל ידם נעשה הנס עם אליפורנוס הרשע. ויש את המחמירים שלא להקפיד כל שנה להחמיר יתר על המידה ומעדיפים להשמר מאלפי קלוריות של 8 ימים. לאלו ולאלו נזכיר שאין חובה לאכול סופגניות מעיקר הדין. ויש את המהדרין בהלל והודיה ובריבוי סעודות של משתה ושמחה ומספרים בהם ניסים שנעשו עם עצמן ועם אבותיהם בימים ההם בזמן הזה.
יש נוהגים כשיטת המדליקים בזריזות של מצווה עם שקיעת החמה וחוזרים לאלתר לתלמודם. ויש המזדרזים באותה התלהבות של קדושה לטבילת הכנה טרם ההדלקה. אלו ואלו דברי אלוקים חיים ולשם שמים מתכוונים. רק שיזכו הלאה בבריות גופא ונהורא מעליא, שההשפעות הנעלות והאורות הנשגבים ימשיכו הלאה להשפיע עליהם במהלך השנה כולה. זה הממהר להדליק עם השקיעה בימי החנוכה ימשיך ויזדרז למצווה זו כל השנה כולה, וישכיל להיטיב את נרות השבת והחג בביתו די זמן מרווח טרם בוא הצפצוף המבשר את בוא השבת. ומשנהו המזדרז לבית הטבילה קודם העלאת השלהבת בלילי חנוכה, ינהג כן בחכמה והשכל בימי שישי הקצרים, הרבה לפני זמן מנגינת ה"גוט שאבעס" ברחובות, כשהלה עדיין מתמודד עם המקלחת הסרבנית והפתילה המרדנית.
ויש כמובן את אלה המקיימים בגופם את היסוד החסידי הגורס שההכנה למצווה פעמים גדולה מהמצווה גופה, ועל כן נוהגים הם ובני ביתם להקדים עם אכילת סופגניות חמות וטריות החל מזמן פירוק הסוכה, עד שבחנוכה עצמה יהיה להם לזרא. ואשר להם ושכמותם, נוצרה ההלכה וחומרותיה בחודש ניסן שאין לאכול מצה מר"ח ניסן ועד ליל התקדש חג הפסח כדי שיאכל מצה דאורייתא לתאבון.
נזכה להימנות עם מדליקי חנוכיית הקודש, לעמוד אמול פני המנורה, להעלות נרותיה, כאשר ציוונו חז"ל הקדושים, ולהגיד שבח כלל ישראל הטהורים שלא שינו טעמם וחומרתם מי בית שינה, כדרכם של החשמונאים הכהנים הקדושים.
א פריילכן ליכטיגן חנוכה!
(המבשר כלכלי פר' וישב תשע"ט)