על איזה קביעה שרווחת בבין המצרים התבטאו גדולי הפוסקים 'שאין לה טעם וריח'?
נוהגים ישראל בימי בין המצרים שלא להכניס עצמם למקום סכנה, מפני הפורענות שבימים אלו, מקור לזה הוא בדברי השו"ע (סי' תקנא סעיף יח) שיזהרו שלא יכו התלמידים בימים אלו, ומפני שימים אלו מועדים לפורענות ואין לאדם להכניס עצמו לסכנה.
הלכה הנודעת למעשה, היא השאלה האם מותר לרחוץ בים בימים אלו, שהרי הים הוא מקום סכנה? המקור חיים (לבעל החוות יאיר סי"ד) כתב 'ראיתי נמנעין מלרחוץ בנהרות בימי בין המצרים מפני הסכנה והעת המסוגל לרעה', וכן הורה הגר"מ פיינשטיין (שמעעתא דמשה עמ' תכח), והגרי"ש אלישיב (הלכות ומנהגי בין המצרים פ"ג עמ' לד הע' 33), ואף בעל הקהילות יעקב (אורחות רבינו ח"ב עמ' קכט) לא נתן לילדיו לנסוע לים בבין המצרים משום סכנה דאיתרא מזליה [אף שמעיקר הדין מותר] וראה באשרי האיש (ח"ג עמ' תסא) שמביא שדעת הגריש"א להיפך.
אכן דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה בין המצרים פי"ד ס"ה ודבר הלכה אות ז) וכן הגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי חי"ג עמ' כב ס"ד), שמותר ללכת לרחוץ בים או בברכה בימים אלו, אלא שיש להזהר ביותר שלא להכניס עצמו למצב של סכנה.
ויש דעות שאם נוסע לצורך בריאות ורפואה, מותר לרחוץ בים או בבריכה גם בימים אלו, כן הורה הגר"ח קניבסקי (אורחות רבינו שם, תורת המועדים ס"ג אות ב), והביא שכן נהג החזו"א לצורך בריאותו לרחוץ בים עד ראש חודש אב.
הלכה שהשתרשה בטעות בפי ההמון, שמי שנסע לים קודם י"ז בתמוז יכול להמשיך לנסוע גם בשלשת השבועות ומי שלא נסע קודם י"ז בתמוז לא יוכל לנסוע, ועל זה אמר הגרש"ז אויערבך (שם אורחות הלכה הע' 13), שאין לכך יסוד כלל והיא טעות גדולה. וכן אמר הגר"ח קניבסקי (קרא עלי מועד הערות הגר"ח קניבסקי אות ח) שאין להלכה זו טעם וריח והוא טעות גדולה.
על איזה הנהגה מהקבלה הקפיד מרנא החפץ חיים לעשותה בימי בין המצרים?
ידוע שהחפץ חיים בספרו המשנה ברורה, לא הביא בכל פעם להלכה את הנהגת הקבלה בהלכות רבות, אבל יש הלכות בהם הביא כן את דברי האר"י להלכה ולמעשה.
אחת מהן הביא בהלכות בין המצרים (סי' תקנא ס"ק קג) שם כתב המשנה ברורה, שבכונות האר"י כתב שיתאבל בימים אלו אחר חצי היום, ויבכה כמו חצי שעה.
אכן בעדות ממרנא החפץ חיים (כל כתבי הח"ח, שיחות החפץ חיים עמ' יט) הובא שבימי בין המצרים הקפיד החפץ חיים לומר תיקון חצות, בכל יום לאחר חצות היום, אף שבשאר ימות השנה לא הקפיד על כך, אף שהביאם בספרו המשנה ברורה, בסימן א (ס"ק ט).
הלובש בגד חדש בשבת בין המצרים כדי לברך 'שהחיינו', האם יכול לברך כשלובשו קודם השבת?
טוב להזהר מלומר 'שהחיינו' בבין המצרים על פרי או על מלבוש – כך לשונו של השו"ע בהלכות בין המצרים (סי' תקנא סי"ז). וטעם הדבר הביא במשנה ברורה (ס"ק צח) שכיון שימים אלו הם זמן של פורענות, אין כדאי לומר שהחיינו לזמן הזה. והוסיף המשנה ברורה, שהגר"א בבאורו חולק על דין זה וכתב שהוא חומרא יתירה, וכן הט"ז מפקפק בדין זה, ולכן הסיק המשנה ברורה, שבשבת אין להחמיר לברך 'שהחיינו' אחר שעוד אחרונים מסכימים להקל בשבת.
ספק מעניין מאד יוצא מהלכה זו, שהרי אם יש לאדם בגד חדש ורוצה ללובשו בשבת שבבין המצרים, הרי דרכו של אדם ללבוש בגדי השבת קודם השבת, וברכת 'שהחיינו' הרי לכתחילה יש לברכה בעת לבישת הבגד [ראה שו"ע סי' רכג ס"ד ובמוספים], וא"כ נשאלת השאלה האם יוכל לברך ברכת 'שהחיינו' מיד כשלובש הבגד קודם השבת, אף שרק בשבת עצמה הותר לברך 'שהחיינו'?
ספק זה כבר נדון בתשובת הריב"א (או"ח סי' כד), והוא הסיק שלא הקלו לברך 'שהחיינו' אלא בשבת עצמה ולא בזמן שהוא עדיין חול, אף שלובש הבגד לכבוד שבת. בגליון באר מים חיים מהגרי"א דינר מס' 89) הובאה דעת הגר"נ קרליץ שמכיון שלובש את הבגד לכבוד שבת, נחשב הדבר כצורך השבת, ויכול לברך 'שהחיינו' מיד כשלובשו, אפילו שעדיין לא נכנסה שבת ולא קבל עליו את השבת. אכן, דעת הגר"ח קניבסקי (באר מים חיים שם) שמותר לברך 'שהחיינו' קודם השבת רק אם קיבל עליו את השבת.
יש לציין, שהגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי חי"ג עמ' כא) כתב שבארץ ישראל המנהג להחמיר שלא לברך 'שהחיינו' גם בשבתות, וכמו שהביא המג"א (סי' תקנא ס"ק מב) בשם כתבי האר"י שאוסר גם בשבתות.