אנו עומדים סמוך לראש השנה, וכבר יש התעוררות, מפני שיודעים שעוד מעט יהיה יום הדין, ורוצים לזכות בדין, ועצם הדבר שיש אימת הדין זוהי זכות, שיש אמונה, ויראים מן הדין, וזה גם משפיע על כל הנהגת האדם, שתהיה הנהנה נכונה לפי הדין.אמנם יחד עם זה יש גם חשש, כשאדם מרגיש את אימת הדין ושרוי במתח, הוא עלול מחמת זה שלא להתחשב בזולתו, כי הוא חושב על עצמו, מה יהיה איתי וכיצד אזכה בדין, ושקוע במחשבות בתוך עצמו, וכשיש איזה צורך לעזור למישהו אינו שם לב אליו, מפני שהוא טרוד באימת הדין, ולא כך היא ההנהגה הראויה, אלא צריך להתייחס בסבר פנים יפות לזולתו, ולעזור לו במה שצריך.
בנתיבות אור (עמ' נט) מובא מרבי ישראל סלנטר "כי עוד בטל ילדותו פעם אחת בערב יום כיפור בהיותו הולך לבית המדרש להתפלל תפילת מעריב, והנה לקראתו איש אחד מגדולי היראים, פחד וחרדת הדין היה נראה וניכר על פניו ודמעתו על לחיו. אדמו"ר (רבי ישראל) שאל אותו להגיד לו איזה דבר הנחוץ לו, והאיש הירא מגדול עיצבונו וחרדתו לא ענה אותו מאומה. ואמר אדמו"ר בזו הלשון: "כאשר עברתי מעל פני האיש חשבתי בלבבי, מה הנני חייב ואשם כי אתה הנך ירא אלוקים ותפחד ותרעד מיום הדין? מה זה נוגע אלי? הלא אתה מחויב להשיב אותי על שאלתי, כי זהו מדרכי הטבה וגמילות חסד!".
ועוד מסופר על רבי ישראל, שפעם אחת בלכתו להתפלל כל נדרי, שמע תינוק בוכה בעריסה, ונגש להרגיעו עד שיחזרו הוריו. האמא הלכה לתפילת כל נדרי והשאירה את התינוק בבית, אבל רבי ישראל התעכב עם התינוק ולא הלך להתפלל כל נדרי, למרות החשיבות שבתפילה זו, כי יש חיוב של אהבת הבריות, ואהבת לרעך כמוך, ואם תינוק בוכה ומצטער, כיצד אפשר להעלים עין? אבל האמא לא חשבה על זה, ולא הבינה את זה. עד כדי כך יש טעויות מחמת אימת הדין.ידוע שבקלם בחודש אלול הייתה תלויה מודעה להתחזק באהבת הבריות, וכך היה כתוב שם (נדפס בכתבי הסבא מקלם, פנקס הקבלות סימן ד'): הנה מהידוע אמרו ז"ל אמרו לפני וכו' מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, וכאשר נתבונן על תוקף קיום המלוכה של בשר ודם הוא רק כשעבדיו כולם כאיש אחד לעבודת המלך, זהו קיום המלכות, ואם ח"ו ייפול פירוד בעבדי המלך ניתק קשר המלוכה וכו', ואם כן אחדות העבדים הוא קיום המלכות.על כן חובה עלינו קודם יום הדין הבעל"ט לקבל על עצמנו לעסוק בכל השנה במצות עשה דואהבת לרעך כמוך, ובזה יהיה אחדות בין עבדי השי"ת, ויעלה יפה בידינו מלכויות, שנכוון עיקר קיום תקפו של מלכויות, ובזה יבוא זיכרוננו לפניו לטובה. ואם ח"ו עוון בידינו של שנאת הבריות, איך לא נבוש ולא ניכלם להיות דובר שקרים ח"ו נגדו ית' לבקש מלוך על כל העולם כולו בכבודך ואנחנו לעצמנו לא הכנו עיקר קיום של מלכות שמים עלינו בתקפו, הרחמן יצילנו, ונקבל על עצמנו עסק אהבת הבריות ואחדות. ע"כ מנוסח המודעה.
ואהבת לרעך כמוך אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה (ירושלמי נדרים ט, ד), היינו כמו שכתב רבי חיים ויטאל בשערי קדושה, שאם חסר לאדם משהו בשלמות המידות, זהו פגם בכל התרי"ג מצוות, וכל מצוה שהוא עושה יש בה פגם, כי המידות הרעות הם פגם בנפש, וכך כתב רבינו יונה שהמידות הם יסודות בנפש, היינו שהם מהות הנפש, ומי שיש לו מידות רעות זהו פגם במהות הנפש, וכשעושה מצוה עם נפש פגומה חסר באהבת השם, ואינו עושה מאהבה שלמה, רק מתוך חשבונות ונגיעות שמבקש להרוויח מקיום המצוה.
והנה אמרו (פסחים ח, א) האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא הרי זה צדיק גמור, היינו שגם אדם שעושה מצוה ומתכוון להרוויח בה, הרי הוא נחשב לצדיק, אבל הוא רק "צדיק" ואינו במדרגת "חסיד", כיון שאינו עושה מאהבה לשם שמים, אלא בשביל עצמו, שרוצה להרוויח מקיום המצוה, ומידת חסידות היא לעשות את המצוה מאהבה בלי חשבונות כלל, רק מפני שזהו רצון השם ית', כמו שאמרו (אבות ב, ד) עשה רצונך כרצונו.וכשנותן צדקה בשביל שיהיה בן העולם הבא, אין זה מאהבת השם, אלא מאהבת עצמו, וזה כמו יראה, שמפחד מהגיהינום ורוצה לזכות לעולם הבא, ואינו עושה לשם שמים אלא בשביל עצמו, וכן כשנותן צדקה בשביל שיחיה בנו, הרי הוא עושה כן בשביל עצמו, מפני שזהו בנו ורוצה שיחיה, ואינו נותן בשביל שיחיו בניהם של אחרים, ואם יתן בשביל אחרים שיחיו, זה באמת יותר לשם שמים.
וכך גם בתפילה, מתפללים בשביל כלל ישראל, ולא רק בשביל עצמו כמו שכתב בספר היראה לרבינו יונה (אות של"א) ויתפלל בכל יום כפי צחות לשונות על כל חולי בני ישראל שיתרפאו וכל הבריאים שלא יחלו וכו' , הינו גם אלו שלא ביקשו ממנו שנתפלל עבורם, ואינם קרובי משפחה שלו, יתפלל עליהם שיתרפאו ויהיו בריאים, ולכן מבקשים רפאנו בלשון רבים, על כל חולי ישראל. ובאמת זה לא פשוט, זוהי מדרגה גדולה מאד, לחשוב ברפאנו על הכלל, ולא רק על עצמו, שהוא ברוך השם בריא, וגם בני משפחתו בריאים, אבל יש אחרים הזקוקים לרפואה, והוא מתפלל עליהם שיתרפאו.
וכן בברכת השיבנו מבקשים בלשון רבים, והכוונה היא גם על הרחוקים מתורה ומצוות, שיחזרו בתשובה שלמה, כמו שמובא בגמרא (ברכות י, א) על רבי מאיר, שהיו לו שכנים בריונים שעשו לו צרות, וחשב רבי מאיר להתפלל שימותו, אך ברוריה אשתו אמרה לו שכתוב יתמו חטאים ממן הארץ, חטאים ולא חוטאים, וצריך לבקש רחמים עליהם שיחזרו בתשובה, ואכן רבי מאיר ביקש רחמים חזרו בתשובה. ולבקש רחמים הרי צריך שיהיה מכל הלב, שאם אינו מכל הלב, למה יתנו לו מן השמים את מה שהוא מבקש, ותפילתו של רבי מאיר נתקבלה מפני שבאמת ריחם עליהם וביקש עבורם מכל הלב.
וגדולה מזו מצינו במשה רבינו שהתפלל על המרים, כמו שכתוב (שמות ח, ח) ויצעק משה אל השם, וכתוב (שם כו) וייעתר אל השם, ופירש רש"י שנתאמץ והרבה בתפילה, ובוודאי שלא הייתה תפילתו מן השפה ולחוץ, אלא התפלל מכל הלב, מפני שריחם עליהם, שגם הם נבראו בצלם אלוקים (עיין אבות ג, טו).עלינו להשתדל להשיג מדרגות אלו, וזה שייך על ידי מחשבה והתבוננות, לבקש רחמים על כלל ישראל, השיבנו אבינו לתורתך, וגם הוא בכלל הבקשה, שישוב בתשובה שלמה, כל אחד בתפילתו מבקש על כלל ישראל, וכלל ישראל מבקשים עליו.
(מתוך עלון דרכי החיזוק • אלול תשע"ו)
4/228