הרה"ח ר' אהרן כהן
לפנינו שני סיפורים שהתרחשו בשנה האחרונה עם יהודים שהתאמצו במסירות נפש לשמור על קביעות לימודם. שניהם מבטאים את המסר: אין אדם שומע לי ומפסיד. אלא להיפך, הישועות והברכות נראים בחוש.
מי הקדימני ואשלם…
לצערו 'סיבובים' אלו לא זרים לו כלל. זו תקופה ארוכה מעת שב"ה זכה להוביל תחת לחופה חלק ניכר מצאצאיו, עלו והשתרגו עליו עול החובות. אך מה לעשות, היום הוא יום הדין החודשי – ה-20 למניינם. עוד מעט כבר השעה 1:00 ובחשבון הבנק אין כסף…
ככלל, נוהג הוא יום או יומיים לפני התאריך לדאוג לכיסוי הנצרך, אך החודש לא עלה בידו להשיג איזו הלוואה ראויה לשמה. כל ניסיונותיו עלו בתוהו. 'די', החליט בפסקנות. 'עשיתי כבר הרבה מעבר לחובת ההשתדלות…'
ואז נצנצה בו מחשבה חדשה…
עד היום הוא לא מצליח להבין מהיכן הגיע אליו רעיון שכזה, אך כך היה מעשה. מחשבותיו התחילו לצלוף בו: 'על החובות הכספיים שלך אתה עמל ויגע, ועל חובותיך הרוחניים???…'
מאז, יום ואפילו יומיים לפני ה-20 לחודש, היה עובר ובודק האם החסיר או דילג בטעות על אחד מסדרי הלימוד שלו. רק אחר שראה לנכון שלא נשאר חוב מלימודיו, או אז היה נפנה לסדר את ה'גלגולים' לבנק. ובכל פעם ראה סייעתא דשמיא גלויה, כשבזמן קצר ובקלות הצליח להשיג את הנצרך.
לפני כחודשיים זה קרה. השעה היתה 11:00 בבוקר, ואז הוא קלט. חודשים זה כבר לא קרה לו. הפעם משהו השתבש כאן. הוא עדיין לא הצליח למצוא הלוואה.
סקירה קצרה, הזכירה נשכחות. לפני כשלשה שבועות, מחמת סיבות שונות דילג על 'דף', כשהתכנית הייתה להשלים בשבת, דבר שלא קרה. 'מה אני עושה עכשיו', הרהר לעצמו בבהלה. 'בתוך שעתיים אני חייב את הכסף'.
ואז החליט בפסקנות: 'השתדלות גשמית עשיתי כבר אתמול. עכשיו לא מעניין אותי כלום, קודם אני משלים את הדף!' בשליטה עצמית יהודית התיישב מול הגמרא המבוארת ולמד בהבנה את הדף.
כשנעמד ממקומו הראה השעון על השעה 12:15. בעוד הגמרא בידו בדרך להחזירה לארון, עבר לידו אברך צעיר. 'אעשה את ההשתדלות שלי', החליט למול בית המדרש הריק יחסית. "יש לך אולי סכום פלוני להלוות?" פלט את שאלתו.
הגמרא כמעט נפלה ממנו. "כן", השיב הלה בחיוב, כשהוא מפרט את הסכום שיש בידו, שהספיק ברווח לכסות את כל החוב!
קמחא דפסחא מהשמים
וסיפור נוסף שהתרחש בימים אלו של ערבי פסחים בשנה שעברה:
"נקווה שנצליח ללמוד חמש דקות", הפטיר בעייפות לחברותא, מתיישב על מקומו.
היה זה בשבוע לפני פסח. מאחוריו היה לילה 'כיום יאיר', שרובו עבר בהתקדמות בניקיון הבית. בהמשך עמל כל היום על הכשרת המטבח. כעת, בעקשנות יהודית הגיע לקביעות עתים לתורה.
הנבואה התגשמה די מהר. החברותא התלבט האם להעיר אותו, ואז נתקל ראשו המתנודד בגמרא והוא הקיץ נבוך. "אולי תלמד בעמידה עם סטנדר?" הציע החברותא. "צודק", הסכים, כשהחברותא ממהר להביא סטנדר והם חזרו ללימודם.
כמה דקות אחר כך, הוכח שאפשר להירדם גם בעמידה. ראשו שעון על הסטנדר, והוא מנמנם. כשניעור לרגע קיבל את הצעת החברותא להחליף לסטנדר גבוה יותר, כדי שהלימוד יהיה ערני יותר.
קטע הגמרא בהמשך הפתיע אותם לגמרי. כשהם קוראים את המלים בהתפעלות ומביטים זה בזה. היה זה ביומא דף ע"ז. הגמרא דורשת הפסוק "שוא לכם משכימי קום כן יתן לידידו שנה", וכפי שרש"י מבאר: "שוא לכם בעלי… המשכימים ומאחרים למלאכתם… בעצב וביגיעה… כן יתן… מזונות ופרנסה… למי שנדד שינה… בשבילו".
נרגשים לגמרי מהסייעתא דשמיא למצוא בדיוק היום קטע על חשיבותו ומעלתו של המנדד שנה מעיניו ללימוד התורה, המשיכו בלימודם בשיא ההתלהבות והחיות.
אך לסיפור היה המשך מפתיע יותר.
בסיום הלימוד הבחין החברותא ב'שיחה שלא נענתה' בדקות האחרונות, וחזר אליה. לתדהמתו, היה זה בן משפחתו מעיר אחרת, שביקש לעדכנו: "זה עתה הפקדתי עבורך כסף בגמ"ח הקהילתי לכבוד פסח!!!"
התפרסם בגיליון 'יגדיל תורה' בעלזא
לשליחת תגובות לכותב המאמר: [email protected]