"וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְֹתָה לִשְׁגָגָה וְעָשֹוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר" (במדבר ט"ו,כ"ד)
חכמי ישראל היושבים בסנהדרין נקראים "עיני העדה", ואם הורו בשוגג על עבודה מסוימת שמותרת לעבוד עבודה זרה בכך, והציבור הלך ועבד ע"פ הוראתם, נצטוו להביא קרבן לכפר על זה. הטעם שהחכמים נקראים "עיני העדה", כתב רש"י (תענית כד. ד"ה מעיני) שהם מאירים את עיני העם.
בשדי חמד (חלק ו' מערכת חירופין אות ה') הביא בשם ספר פדה את אברהם (מערכת ד' אות ד') על אחד שאמר לדיין "אתה כמלאך המוות", סתם ולא פירש כוונתו, ונשאל האם יש בזה דין עונש מפני שמשמעות לשון זה הוא שהיא רוצח ולוקח נפשות כמלאך המוות, או אין לו עונש כיון שאמר בכ"ף הדמיון – כמלאך המוות, והשיב שיש אפשרות לומר שאין כוונתו היתה לבזות את הדיין אלא ההפך לשבחו, שהרי מצאנו שהסנהדרין נקראו עיני העדה, ואמרו חז"ל (עבודה זרה כ:) שמלאך המוות הוא מלא עינים.
וא"כ יש לומר שכוונתו היתה שהדיינים צריכים להיות מלאים עינים כמלאך המוות, כלומר שיתנו דעתם להסתכל יפה יפה, ובכל דבר מכל הצדדים, עיניהם ישיתו לראות בארבע פינות, כמלאך המוות שרואה מכל צד.
ומביא שם השדי חמד, מעשה באיש יהודי שבמסיבת רבים אמר לחברו "אתה גוי", וחברו התקצף עליו ורגז על זה והוא לא השיב דבר, ואמר למסובים תהיו עלי עדים שקראני גוי ואני אתבענו לדין על זה, ואמר לו אינך צריך לעדים, ולא איבראו סהדי אלא לשקרי, ואני לא אשקר ולא אכזב, ואם תזמינני לבית דין אודה על האמת שכן אמרתי וכן הוא.
וכשהזמינו לדין שאלוהו בית דין מה מצאת בו עול שקראתו "גוי", והשיב שכוונתו לפסוק (ישעיה כו,א) "יבא גוי צדיק שומר אמונים", משום שהאיש הזה סיפר במהלך המסיבה שהוא זהיר וזריז מאד בעניית אמן ומזהיר מאד את כל בני ביתו על דבר זה ורבותינו דרשו (שבת קיט:)
'שומר אמונים' שאומרים אמנים, וכונתי היתה לומר לו שהוא גוי צדיק שומר אמנים, והוא לא ידע ולא התבונן וחמתו בערה בו, ובא איזה אחד מהמסובין והעיד שכך היה המעשה שהיה מספר והולך זריזותו בעניית אמן ובתוך כך אמר לו 'אתה גוי', ע"כ.