יום רביעי י"ג באדר ב' תשע"ט
מה הן מידות הטפח ה'מצומצמת' וה'מרוּוחת'?
מידות האמה והטפח, ספק בידינו אם יש לשערן במידה מצומצמת או מרוּוחת; דהיינו, האמה היא ששה טפחים, והטפח – המצומצם, הוא המידה הרגילה, בה נע הטפח בין 8 ל־9.6 ס"מ, לשיטות השונות; והמרוּוח, הוא בתוספת של כשני אחוזים.
ולהלכה, נוקטים בכל מקום לחומרא, ולדוגמה: פירצה במחיצה שרוחבהּ יותר מעשר אמות, המבטלת את המחיצה כולהּ, יש למודדה במידה מצומצמת.
ואף ש'ספקא דרבנן – לקולא', מחמירים אנו אף בשיעורים דרבנן, כיון שזהו ספק הנובע מחסרון יֶדע; אולם, אם נוצר ספק נוסף בענין זה, ניתן להקל. (ויש אומרים שאין זו הכרעה מספק, אלא הכרעה בתורת ודאי – לנהוג בכל מקום לחומרא). ויש מהראשונים שכתב שבכל הנוגע לשיעורי 'מבוי' בשבת, יש למדוד במידה המצומצמת.
[שו"ע שסג, כו, משנ"ב פט ו־צא, וביה"ל ד"ה מרווחים; וראה שעה"צ ס; ביאורים ומוספים דרשו, 74 ו־78]
התנאים הנדרשים ל'מבוי' כדי להתירו ב'לֶחי' או ב'קוֹרה'
כפי שלמדנו, 'מבוי', שהוא רחוב שחצרות הבתים פתוחים לתוכו, ומוקף במחיצות משלושה צדדים – ניתן להתיר טלטול חפצים בתוכו על ידי העמדת 'לֶחי' או הנחת 'קוֹרה' ב'פתח המבוי', דהיינו במקום הפירצה שבצד הרביעי.
ומבוי שפירצתו רחבה יותר מעשר אמות – אינהּ מוגדרת כ'פתח', ולכן לא ניתן להתירו בלחי ובקורה, אבל ניתן להתירו ב'צורת הפתח'.
וכן מבוי שאורכו פחות מארבע אמות – אין דינו כמבוי אלא כחצר, ולא תיקנו חכמים שיוכלו להתיר את הטלטול בתוכו על ידי לחי או קורה, אבל ניתן להתירו כדין חצר, בצורת הפתח, וב'פַּסים' (ראה שו"ע לעיל, ב).
וכמו כן, בכדי להתיר את המבוי על ידי קורה, צריך שבטווח של ארבע אמות מפתח המבוי יהיה החלל בגובה עשרה טפחים; ואם חלק משטח זה מקורה, גם אם רוחב הקירוי פחות משלושה טפחים – לא ניתן להתירו בלחי ובקורה.
[שו"ע שסג, כו, משנ"ב צ, צב ו־צג, ושעה"צ סא; ביאורים ומוספים דרשו, 72; וראה שם, 83 לענין לחי]
איזו 'קוֹרה' כשֵׁרה גם כשמניחים אותה בגובה של יותר מעשרים אמה?
'קוֹרה' המתירה את ה'מבוי', יש להניחהּ באופן שלא יהיה תחתיה חלל של יותר מעשרים אמה; מפני שהקורה מהווה 'היכר' לכך שזו רשות היחיד, ובגובה כזה אין עינם של העוברים ושבים שולטת בהּ. ואם מחיצות המבוי גבוהות יותר מעשרים אמה, ניתן לחברהּ באמצע גובהן.
ואם יש בקורה ציורים בולטים – העין שולטת בה אף בגובה כזה, והיא כשֵׁרה; והוא הדין כשרוחבהּ שבעה טפחים, שבצירוף העובדה שמחיצות המבוי מגיעות עד אליה (ראה שו"ע לעיל, כה), העין שולטת בה אף בגובה כזה.
וקורה שרוחבהּ ארבעה טפחים, ובכוחה להחזיק תקרה רגילה המורכבת מטיט וכו' – מתירה את המבוי מסיבה אחרת, דהיינו לא משום היכר, אלא משום ש'פי תקרה יורד וסותם' (ראה שם שסא, ב), והיתר זה הוא גם במקרה שרוחב פתח המבוי הוא יותר מעשר אמות.
[שו"ע שסג, כו, משנ"ב צד-צה, וביה"ל ד"ה אינו; ביאורים ומוספים דרשו, 79; וראה שם, 70]