ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דיבר ה' את משה בהר סיני (ויקרא ג, א).
"ואינו מזכיר אלא בני אהרן, ונקראו תולדות משה לפי שלימדן תורה, מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו (רש"י).
מרן ראש הישיבה הגר"ח שמואלביץ זצ"ל נהג לספר על שני מאורעות בחייו, אשר על אחד מהם אמר: "היה זה הלילה המאושר בחיי", ועל השני אמר: "היה זה היום המאושר בחיי".
היה זה באחד ממסעותיו בפולין, כשנקלע לעיירה מרוחקת בשעת לילה מאוחרת. מחוסר אפשרות אחרת סר ללון בביתו של תושב העיירה – תלמיד לשעבר של ישיבת מיר. כדרכו, דיבר רבי חיים בדברי תורה והעלה בין השאר רעיון מוסרי נשגב. עודו מדבר ואיש שיחו יושב בעיניים עצומות ומקשיב לדבריו.
"שמא כבודו עייף מהשעה המאוחרת… לא אוגיעו בדברים", מיהר לומר לבעל הבית. "לא ולא", השיבו בעל הבית, "אנא המשך בדבריך". שוב עצם המארח את עיניו, כאשר רבי חיים ממשיך לפתח את רעיונו, אך שוב התגנב ללבו החשש שמא אין בעל הבית מעונין לשמוע כעת את דבריו.
"בל יופרע מר מנוכחותי… שמא חפץ הוא כבר לישון…" איש שיחו פקח את עיניו כשנהרה של שמחה פשטה על פניו: "לא, אינני עייף כלל. אך כשאני עוצם את עיני, אני שומע את הרבי [-מרן המשגיח רבי ירוחם] כאילו הוא המדבר באוזני"…
"היה זה הלילה המאושר בחיי!" – אמר רבי חיים לתלמידיו.
והמעשה השני: פעם הזדמן לו לפגוש את אחד מתלמידיו הקרובים בבני ברק, וכדרכם של תלמידי חכמים החלו לדבר בדברי תורה. התלמיד ברוב שמחה רצה להציג בפני רבו חידוש שהתחדש לו במשך לימודו בתקופה האחרונה, והתחיל להרצות בפניו בשמחה ובהתלהבות את חידושו.
ככל שהתלמיד הוסיף לדבר בלהט ובשמחת החידוש, התאפק רבי חיים מלהביע בפניו את כעסו ורגשי הקפידה שעלו בו. הלא כל מה שאמר עתה התלמיד, הם דברים שהוא בעצמו חידש ומסר אותם לתלמיד משכבר הימים, וכיצד יכול התלמיד להעז פניו ולומר אותם לרבו כאילו הם חידושי תורה שלו, ועוד בכזו שמחת החידוש?! …
כמעט שרצה לגעור בתלמידו על חוסר התנהגות ראויה של תלמיד כלפי רבו. אלא שאז חדרה ההכרה המרוממת במוחו: 'כלום יתכן לומר שהיתה בו העזות לחזור בפני על חידושי תורה שלי? הרי דבר פשוט הוא, שאם היה זוכר כי שמע את הדברים מפי, לא היה מעז להרצות אותם לפניי כאילו הוא בעל החידוש. אלא, מוכרחים לומר שהוא שמע פעם את הדברים מפי ושכח אותם. הוא כלל לא זכר מה שאמרתי, אבל כשהתחיל ללמוד את הסוגיא – הוא למד אותה בדיוק כפי שאני הייתי לומד, עד שהוא גם חידש בדיוק את אותם דברים שאני חידשתי בסוגיא.
"היה לי תלמיד! – זה היה היום המאושר בחיי", סיים רבי חיים.
(גיליון 'בית מדרש' עפ"י מח ולב עמ' ל"ט)