אל יטעה האדם לומר, שכאשר אבוא לעתיד לבוא ליום הדין בבית דין של מעלה, ויתבעוני על שלא למדתי תורה, אשיב להם כי טרוד הייתי בעסקי ופרנסתי, והיה לי צער גידול בנים, או שאר תירוצים אחרים; כי מי יודע אם יקבלו ממנו התירוצים ויועילו לו, ואפילו לוּ יהא שיקובלו התירוצים ויצא זכאי בדין, וכי בשביל כך תתחדש לו ידיעה בתורה שלא למד בה?
ומשל למה הדבר דומה? להרבה אנשים סוחרים שנסעו מיריד גדול, זה מכר סחורה שלו והרויח ממון רב, וזה קנה סחורה טובה העומדת להרויח ממנה ממון רב, והיה ביניהם איש אחד שנסע גם כן ליריד, אבל לא עשה שום משא ומתן, ונסע בלי פרוטה בכיסו הביתה. התחילו הכל להתלוצץ ממנו, שוטה שוטה, היית ביריד גדול כזה שהרבה נתעשרו ממנו, ואפילו העני שבעניים הרויח ממון, ואיך לא עלה בידך להרויח גם כן? הלא פלוני ופלוני עני היה, ועלה בידו במשך זמן היריד לעשות חיל, כלום לא היה בכוחך לעשות איזה עסק שתרויח קצת? אין בעולם שוטה כמותך, שאיבדת בידיִם זמן המוכשר להתעשר! התחיל לתרץ את עצמו בתירוצים שונים, וסוף הדבר היה, שהתקבלו התירוצים לפניהם ושוב לא לעגו לו, אך סוף סוף לא הרויח בזה, ועני נשאר כבתחילה…
[ליקוטי אמרים פרק ד]