יום חמישי כ"ג בחשוון תש"פ
התוארים המופלגים שכתובים בזוהר הקדוש על מי שנזהר כראוי מאיסור חמץ
מדאורייתא, חמץ שהתערב בדבר היתר, דינו כשאר האיסורים, שאינם אוסרים את התערובת אלא בכדי נתינת טעם, דהיינו שאם כמוּת ההיתר היא פי שישים מהאיסור, הריהו בטֵל. אולם, חכמינו ז"ל החמירו באיסור חמץ, שלא יתבטל בתערובת, דהיינו, שאפילו 'משהו' ממנו, שאינו נותן טעם בתערובת, אוסר את כולהּ.
והפוסקים הביאו את דברי האריז"ל, שהנזהר בפסח מאיסור חמץ אפילו במשהו, מובטח לו שלא יחטא במשך כל השנה. וכעין זה כבר אמרו חכמינו ז"ל בזוהר הקדוש (בתרגום ללשון הקודש), ביחס לאיסור חמץ בפסח: "וְכָל הַמַּאֲכָלִים וְהַמַּשְׁקִים כֻּלָּם שְׁמוּרִים, וּמִי שֶׁשּׁוֹמְרָם מֵחָמֵץ וּשְׂאוֹר, גּוּפוֹ שָׁמוּר מִיֵּצֶר הָרָע לְמַטָּה, וְנִשְׁמָתוֹ לְמַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי גּוּפוֹ נַעֲשֶׂה קֹדֶשׁ, וְנִשְׁמָתוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים".
[שו"ע תמז, א, ומשנ"ב א; ביאורים ומוספים דרשו, 4; וראה משנת חסידים לחודש ניסן, ג, ד]
מדוע חמץ אוסר תערובת אפילו ב'משהו' שאינו נותן טעם חמץ לתערובת?
בהמשך לאמוּר: הסיבה שהחמירו חכמינו ז"ל באיסור חמץ לאוסרו אפילו בתערובת 'משהו', היא – שיש באכילתו איסור 'כרת', ומאידך, רגילים לאוכלו במשך כל ימות השנה, כך שעלולים להיכשל בו יותר מאשר באיסורים אחרים.
ויש אומרים שהסיבה היא משום שהחמץ נחשב ל'דבר שיש לו מתירים', שהרי לאחר הפסח הוא מותר באכילה, ודבר שיש לו מתירים אינו בטל בתערובת; ברם, יש אומרים שחמץ אינו נחשב לדבר שיש לו מתירים, משום שהוא ישוב ויֵאסר בפסח של השנה הבאה.
ויש אומרים שבחמץ של גוי לא החמירו חכמים, והוא אינו אוסר את התערובת אלא בכדי נתינת טעם. ויש אומרים שדין חמץ של גוי כחמץ של ישראל. ויש אומרים שהתערובת אסורה באכילה, אבל יתכן שמותרת בהנאה.
[משנ"ב תמז, א; ביאורים ומוספים דרשו, 2-3]
האם מותר למכור לגוי בפסח תערובת שיש בה חמץ?
תערובת שיש בה 'משהו' חמץ, שאסורה באכילה ובהנאה, כדלעיל – לדעת השולחן ערוך (ראה במקורות) ניתן למוכרה בפסח לגוי בהפחתת דמי החמץ, כיון שבאופן זה אינו נהנה מהחמץ. ולדוגמה: אם שוֹוי התערובת הוא מאה שקלים, ושוֹוי החמץ המעורב בה הוא שני שקלים, ימכור אותה בתשעים ושמונה שקלים. ואין צורך לומר לגוי שהתשלום הוא רק עבור שאר חלקי התערובת ולא עבור החמץ.
אולם, לדעת הרמ"א צריך לבער את כל התערובת, ואין למוכרה לגוי. ובמקרה שביעור התערובת כרוך בהפסד כספי רב מאוד, רשאי אף בן אשכנז להקל כדעת השולחן ערוך. וכן באופן שיש צד הלכתי נוסף להקל, וכגון בחמץ שנותן 'טעם לפגם' בתערובת, שאף לדעה שהוא אוסר תערובת ב'משהו' (ראה שו"ע להלן, י) - ניתן למוכרהּ לגוי בהפחתת דמי החמץ.
[משנ"ב תמז, ג, וביה"ל א, ד"ה במשהו; ביאורים ומוספים דרשו, 6-8]