כתב המשנ"ב (סי' מו ס"ק יד, וסי' רצ בשו"ע ושם ס"ק ב) שבשבת שחסרים שלש עשרה ברכות למנין המאה ברכות, ישתדל להשלימם במיני פירות ומגדים, ואם אין לו, יוצא על פי הדחק במה שיכון לשמוע ברכת התורה והמפטיר ויענה אמן.
אכן, הביא המשנ"ב (סי' מו שם) את דברי המג"א, שלא יכניס אדם עצמו בחשש ברכה שאינה צריכה, כדי להשלים מצות המאה ברכות. ובהלכות ברכת הפרות (סי' רטו ס"ק יח) כתב המשנ"ב לעיין במג"א (ס"ק ו) ושם כתב, שאם בשבת הביאו לו פירות בתוך הסעודה, ורוצה להניחם ולאכלם לאחר הסעודה וברכת המזון כדי שיוכל לברך עליהם ברכה אחרונה להשלים את מנין המאה ברכות, שלדעת השל"ה יכול לעשות כן, ודחה המג"א את דבריו, והוסיף, שאם בתחילה אמר לבני ביתו שיביאו את הפירות רק לאחר הסעודה, בזה נחלקו הפוסקים, אם מותר לעשות כן, כדי להשלים מנין המאה ברכות בשבת.
זוית הלכתית-יתד נאמן