"וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף" (בראשית ל"ז, כ"ח)
השגחה מכל הכוונים
הפרשה שבה אנו נצבים – מכירת יוסף על ידי השבטים – קשה ועמוקה. נוכל לראות רק חלקיק קטן, לא כדי להבין את שבטי י-ה, אלא כדי להשיג משהו לפי השגתנו – מה שאנו יכולים להפיק לקח ומוסר השכל.
במדרש (בראשית רבה פ"ה, א') כתוב: "רבי שמואל בר נחמן פתח: 'כי אנכי ידעתי את המחשבות' (ירמיה כ"ט). שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק ובורא אורו של המשיח".
הכל מתנהל ומסתובב בעולמנו בהשגחה נפלאה. יוסף יורד למצרים להביא את השכינה למצרים! להקדים לפני שעם ישראל יורדים, ולכל פרט יש מהלך וכוון: אמוראדיגע זאך. והמהלכים הללו אינם רק בימים ההם, אלא בכל מהלך החיים כיום בזמן הזה.
חום גבוה במקום מרוחק
רבי משה פרדו ז"ל סיפר לי מעשה. כפי שהוא ראה, כל אדם יכול להיווכח בכאלו עובדות עם עצמו, דוגמאות שמתרחשות לפתע, דברים שמגיעים לא לפי התוכניות, והאדם אז שואל את עצמו- מה קרה פתאום? התשובה: אמנם זה לא לפי התכנון שלך, אבל כך הוא לפי התכנון של הקב"ה. יש בורא, יש מנהיג. והרב פרדו ספר, תשמעו:
הוא, זצ"ל, הקים את מוסדות "אור החיים" בבני ברק, והיה יוצא ונוסע לאסוף כספים לצורך המוסד. הכרתיו וגם ראיתי בעיני כיצד הוא עובד באמריקה. פשוט לקנאות בו. עם כזו אמונה ובטחון היה הולך ממקום למקום ללא כלום בידו, וגם לא לפי הכללים ההגיוניים. ללא תכניות מיוחדות, מתוך בטחון פנימי שאם הקב"ה רוצה שמהקיר יצא כסף, הוא יקבל מהקיר את הכסף עבור מוסדות "אור החיים", ושום אכזבה לא השפיעה עליו לרעה.
הרב פרדו הסתובב בבתי כנסת בכל רחבי העולם. פעם אחת בגלות אמריקה הגיע למקום רחוק מקהילות היהודים, אולי בסן פרנסיסקו. מדוע נקבתי במקום הזה? כי הייתי שם בסן פרנסיסקו – שש שעות טיסה מניו יורק. הגעתי לאכסניה בערב יום הכפורים ולא ראיתי, כמובן, שום יהודי תושב המקום. לא ידעתי כלום כיצד לשאול ולהתעניין [נאלצתי לשהות שם לצורך רפואה דחופה]. אבל היה איתי מלווה והוא ידע את מספר הטלפון של האחראי על בית הכנסת היהודי. הסבירו לנו היכן מקום בית הכנסת – אוה שמחה ממש – בית כנסת בסן פרנסיסקו! התפללנו שם 'כל נדרי' בשעה חמש בערב יום הכיפורים, זה היה מוראדיג!
הרב פרדו הגיע לאותו מקום נידח, לצורך פגישה עם עשיר פלוני, ולפתע נהיה חולה… "איך יכול להיות כזה דבר, שאני מקבל לפתע חום גבוה?", הייתה לו תמיהה, אבל לא היה לו זמן למחשבות, צריכים להשיג רופא! נו, הרופא הגיע. רופא יהודי נידח. הרופא שמע את פרטי בריאותו, ואמר כי יש צורך לבדוק את הלב והראות. כדי שיוכל לבדוק נצרך הרב פרדו לפשוט את חולצתו, והנה הרופא רואה טלית קטן מצמר.
הוא נבהל : "מה, יש היום טלית קטן?! פעם היה, אני יודע, אבל היום?!"
אמר לו רבי משה: "מה אתה מדבר, בוא לבקר בארץ ישראל, תפגוש מאות אלפי יהודים הולכים עם טלית קטן, וגם כאן ביבשת אמריקה בצידה האחר, ישנם בני ישיבות ויהודים כשרים – אלפי אלפים שלובשים טלית קטן!".
הרופא התנצל: "לא ידעתי, אצלנו אין טלית קטן עשרות שנים!".
כיון שדברו, ספר לו רבי משה כי לו עצמו יש בנות שמתחתנות עם חרדים לדבר ה', המניחים תפילין ולובשים ציצית וכו'. "יש לי בארץ ישראל, בבני ברק"- ספר הרב פרדו – "מוסד בנות, שרבות מהן מגיעות מבתים שהיו רחוקים או נדחים, והבנות מתחתנות עם אברכים בני תורה. אם תהיה בטיולים בחופשה הקרובה, תוכל לבוא לארץ ישראל – יש לי שם סמינר של אלף בנות"…
הרופא התפעל מאד והתרגש. סיים לבדוק אותו, רשם תרופות, ולא רצה לקחת כסף. כזה בן אדם, מנהל של מוסד, והוא אומר שיש לו שם אלף בנות! הרב פרדו לא ויתר לו: "אתה תיקח כסף". ולא עוד, אלא שהוציא לו מהמזוודה תפילין… הרב פרדו הסתובב עם תפילין יקרות באמתחתו, כדי שיוכל להציע הנחת תפילין לעשירים הנדיבים שאינם שומרי מצוות. אלו לא היו תפילין של 'משרד הדתות' בגרוש וחצי… אלא זוג תפילין מהודרות ביותר, יקרות. הרופא לקח את התפילין ואמר: "אני זוכר את הדברים האלה, שהיו פעם"… (כנראה אביו או סבו שמרו תורה ומצוות).
אמר לי רבי משה פרדו: "כאשר דברנו על תפילין, וגם נתתי לו אותן להניחן, חשבתי לעצמי: אומנם, 'שלוחי מצוה אינם ניזוקים', ולא הייתי צריך להיות חולה, אבל כנראה שכאן הייתה מטרה מיוחדת; גלגלו מהשמים שאבוא ואתעכב עם חום, כדי להניח ליהודי תפילין". הם נפרדו. הרב פרדו הלך לדרכו. עוד במרפאה, לפני שהם נפרדו, השאיר אצלו, לבקשתו, את הכתובת ומספר הטלפון שלו בארץ ישראל. הרב פרדו שב לארץ ישראל ושכח מהעניין.
יום אחד הוא יושב במשרד והטלפון מצלצל. "שלום, מדבר פלוני". לא מכיר. "מה אתה מבקש?" – "אני מעונין לבקר במשרד שלכם ב'אור החיים', המוסד הזה לבנות"…
-"בבקשה!".
אחרי חצי שעה דופקים בדלת. הדוקטור מסן פרנסיסקו! -"שלום עליכם!"
-"באתי לראות את המוסד שלך, שאמרת שיש בו אלף בנות"…
-"בסדר, בבקשה!".
ערך אתו סיור בסמינר. מי שמכיר, זו כברת דרך –לסייר במוסדות "אור החיים". עשה עמו את כל ההקפות, כשעה הליכה. בסיום הסיור הכניסו שוב למשרד. התיישבו מול המאוורר.
אמר הדוקטור לרבי משה פרדו: "תשמע, באמריקה לאנשים יש כסף, גם לי. אני גלמוד, אין לי אף אחד. האמת, כי בהיותך באמריקה חשבתי לעצמי: אם הוא מספר על מוסד של אלף בנות, כנראה בביקור אמצא תשעים או מאה בנות, אבל בסופו של דבר אני נוכח לגלות כי המציאות עולה על כל דמיון, אימפריה גדולה יותר ממה שאמרת…
"בקצור, יש לי סכום כסף גדול, רכוש רב, הייתי מעונין שתהיה לי זכות – שאחרי מאה ועשרים הרכוש ילך למוסדות 'אור החיים'"…
לבקשת הרופא, ערכו את פרטי ההעברה כדת וכדין, עם עורך דין, כדי שלא יבוא אי מי לערער על ההחלטה.
אחר כך פנה אליו ר' משה ושאל: "האם אתה יודע איזה עסק עשית עכשיו? אני עצמי לא יכול להעריך ולשער את הפעולה הגדולה שלך, ועד היכן היא מגעת, אבל אנו יודעים דבר אחד מהתורה הקדושה- כי לא מלווים לא לאדם לא כסף ולא זהב, אלא תורה ומעשים טובים, וזה מה שאתה נוטל אתך!".
כך סיפר לי רבי משה פרדו זצ"ל, והוא סיים את סיפורו ואמר: "כאשר הייתי חולה שם, קודח מחום גבוה, אמרתי לעצמי: 'התעכבתי במקום כדי לתת תפילין ליהודי', חשבתי שאני מבין הכל. עתה הבנתי ששלחו אותי למרפאה בסן פרנסיסקו, לא רק להניח תפילין לאדם אחד, אלא לסייע למוסדות 'אור החיים', שבנותיו יינשאו למניחי תפילין"… מוראדיג!
כאמור, כל אדם באשר הוא, לא במקום נדח, אלא בבית שלו במשפחתו, יכול להיווכח בהשגחה. ברבים מצעדי חייו הוא יוכל להכיר את יד ה'. מי שחי עם אמונה וביטחון בהקב"ה, יראה זאת על כל צעד ושעל. זו הפסיעה הראשונה שלנו, להבין משהו מתוך פרשת וישב: "השבטים עסוקים במכירת יוסף, יוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו… ומה הקב"ה עושה? בורא את אורו של משיח!".
(מתוך הספר 'יחי ראובן')
אשרכם. ישראל
אשרכם. ישראל.