סיפר לי אבי מורי שליט"א :
בצעירותי למדתי בישיבת 'נר ישראל' בבולטימור.
מנהל החשבונות של הישיבה, סיפר לי את הסיפור הבא.
בישיבה היה נוהל, שלא נותנים צ'ק שאין עליו כיסוי. כלומר, למרות שהגיע הזמן לשלם משכורת לרבני הישיבה, לא היו נותנים צ'ק עדיין. היו רושמים את הצ'ק, ומחכים לראות מאיפה יבוא הכסף – ואולי זה נרמז בכוונת הפסוק מאין יבא עזרי…
ובכן, בכל פעם – היה הדבר חוזר על עצמו : בכל פעם שהיה חסר את הכיסוי בחשבון הבנק של הישיבה, היה מגיע צ'ק בדואר של אותו היום, על הסכום החסר. לעתים, זה היה כמה צ'קים ביחד – כמה תרומות, וכולם הצטרפו יחד לכסות את הסכום החסר לישיבה.
והאמת שזה חזר על עצמו כל כך הרבה פעמים, עד שכבר לא היה זה חידוש במשרד הישיבה.
פעם אחת – מספר מנהל החשבונות, היה חסר לנו סכום גדול יותר מכל מה שהיה חסר אי פעם בהיסטוריית הישיבה, ולא היה שייך, למרות הרצון הטוב – לשלם משכורות לרבני הישיבה.
גם אם יקרה נס – ויבואו יחד כמה צ'קים, לפי מה שרגילים כאן לעשות – לחכות לנס הקבוע, בכל זאת, הסכום רחוק מלהיות מספיק.
ומה אתה חושב שקרה?
מה שקרה הוא שנפטר אדם ערירי, והשאיר את כל כספו בירושה – למען הישיבה הקדושה 'נר ישראל' – וכך גם הסכום הענק שהיה חסר, בדיוק בתאריך הראוי – עשה את דרכו לשלם את המשכורות של רבני הישיבה.
הנה כי כן, זה מצטרף לרשימת הנסים שמראים שהקב"ה מחזיק בצורה לא טבעית, את הישיבות הקדושות.