הפרדת חצרות ע"י גדיש של תבן

י' אייר תשע"ט - סימן שע"ב - סעיף י"ז- סוף הסימן

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

 


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



הניח פלטה של עץ ע"ג חריץ המחבר בין שתי החצרות האם יכולות לערב יחד?מה הדין כאשר מילא את החריץ בדבר שמבטל את רוחבו? מה התכוון השו"ע כשאמר שהגדיש התמעט מגובהו ביום חול?ומדוע אסור להעמיד את הבהמה שתאכל מהגדיש שבין החצרות? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שע"ב סעיף י"ז עד סופו במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

חריץ שבין שתי החצרות, והוא עמוק י' ורחב ד' טפחים, הוא מפריד ביניהם שלא יוכלו לערב יחד, וכמו כותל שגובהו עשרה שמפריד בין שתי החצרות שלא יוכלו לערב יחד, ואם הניח נסר ע"ג החריץ, ויש ברוחבו ד' טפחים, ונוח ללכת עליו, נחשב כגשר המחבר בין שתי החצרות, והוא כפתח, ואם הם רוצים, יכולים לערב יחד, אבל לא חייבים.

אם מילא את החריץ ברוחב ד' טפחים בדבר כזה שמבטל את רוחב החריץ, ביטל את החריץ באותו מקום בשיעור של ד' טפחים, ונחשב כפתח, ומוסיף המ"ב, שזה הכל, כאשר הנסר לא יותר מי' אמות ברוחבו לאורך החריץ, או אם המילוי שהוא מילא את החריץ, הוא לא יותר מי' אמות, אבל אם מילא את החריץ ביותר מי' אמות, נחשב כמו שהחצרות פרוצות אחת לשנייה, ואינם יכולים להיפרד ולערב בנפרד, כיוון שהם אחד, ולא יכולים לערב שניים.

אם העמיד את הנסר באורך ד' טפחים לאורך החריץ, וע"י אותו נסר המרחק בין החצרות התמעט מד' טפחים, אע"פ שהנסר הוא משהו בלבד, בכ"ז, שתי החצרות כרגע האוויר שביניהם פחות מד' טפחים, ואע"פ שהנסר ברוחב משהו, אבל הרוחב צמצם את המרחק בין שתי החצרות, ונחשבות לחצר אחת, ויכולות לערב יחד.

לעניין כותל מבואר בסעיף ו', שאם הכותל גבוה לאחד מעשרה, ולשני הוא בתוך י' טפחים, הוא שייך לחצר שהוא בתוך ד' טפחים, דהיינו, שאם אותה חצר עירבו עם הבתים, מותר להוציא כלים מהבית ולהניח ע"ג הכותל, ולחצר השנייה אסור, או אם הוא שווה לשניהם, מותר להניח כלים רק מהחצרות ע"ג הכותל, ולא מהבתים, וכן הדין בחריץ.

גדיש מפריד בין שתי החצרות, ואומר המ"ב, שזה לקולא, דהיינו, באופן כזה שהחצרות נפרצו אחת לשנייה ביותר מי' אמות, שאז הם נחשבות כחצר אחת, ולא יכולות להיפרד ולערב כל אחת לעצמה, והיה גדיש של תבן שהפריד ביניהם, אותו גדיש גורם לכך שכל חצר תוכל לערב לעצמה, ואם הגדיש התמעט מגובה י' ביום חול, א"כ שתי החצרות התחברו וחייבות לערב ביחד, ומה שמדגיש השו"ע שהתמעט ביום חול, מבאר המ"ב, שאם זה היה בשבת, דהיינו, שבכניסת שבת היה בגדיש גובה י', ונתמעט במשך השבת, שבת הואיל והותרה, הותרה, אבל כשנתמעט ביום חול, לא יכול להפריד בין החצרות, וחייבות לערב ביחד.

אסור לקחת מאותו תבן לצורך האכלת בעלי חיים, כיוון שחוששים שימעט את גובה הגדיש, ואז יבואו לטלטל שם אע"פ שאין כאן מחיצה, והמ"ב מסביר, שאע"פ שבשבת נאמר, הואיל והותרה, הותרה, חוששים שאולי יבואו להתיר ע"פ אותו גדיש בשבת הבאה, והרי בשבת הבאה א"א להתיר, כיוון שכבר בכניסת השבת לא היה בגובה הגדיש י' טפחים, ועוד מסביר המ"ב, י"א שהגדיש מוקצה, ולכן אסור אפילו להעמיד את הבהמה ליד הגדיש כדי שתאכל, כי חוששים שמא הגדיש יתמעט מי' טפחים ע"י אכילתה, ואין כאן מחיצה, והחצרות נפרצות אחת לשנייה, וחייבות לערב יחד והרי לא עירבו ביחד, אבל מותר לעמוד בפני הבהמה כדי שלא יהיה לה דרך לנטות אלא לשם.

טעם האיסור להניח את הבהמה שתאכל מהגדיש, הוא אינו עצם זה שהבמה אוכלת, שהרי הבהמה לא אוכל הרבה, אבל החשש הוא שמא אדם יקח תבן מאותה מחיצה, וייתן מהגדיש בידו לבהמה, ואז יקח כמות גדולה שהמחיצה תיפסל.

גם בחול אסור להעמיד הבהמה בידיים, שמא לא ישימו לב ויבואו לטלטל בשבת מכח אותה מחיצה, וגדיש שבין שני בתים מותר להאכיל ממנו לבהמה בידיים, ומבאר המ"ב, כיוון שיש לו תיקרה, אז אם המחיצה תפחת מי' טפחים, יראו שאינה י' טפחים, ולא יבואו לטלטל על סמך אותה מחיצה, וכל האיסור לתת לבהמה, הוא רק מגדיש העומד בין שתי חצרות.

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים