"החבלים – הצרות הרבות והרעות – אשר הגיעו אלינו בזמן האחרון נוראים מאד. הָהּ! נתקיים בנו מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה, וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ; והפחד מקיף את כל ישראל במושבותם.
ועלינו אפוא להתחזק בכל עוז במעוזם של ישראל – היא תורתנו הקדושה, שתגן עלינו; כמו שאמרו חכמינו ז"ל: אם ראית יסורים באים, רוץ לחדרי תורה, ובזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו.
ואולי הם חבלי משיח, וכפי שאנו רואים שכבר התקיימו כל הסימנים שנתנו חכמינו ז"ל על העת ההיא. ולכן עלינו להתחזק בכל עוז גם במידת החסד, שהתורה והחסד יחד יגינו עלינו; כמאמרם ז"ל: מה יעשה אדם ויִנצל מחבלו של משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. והיינו, שראו ברוח קדשם כי אין תרופה להנצל מהדין הקשה של העת ההיא אף בתורה, רק בזכות התורה והחסד יחד.
התאוששו אחים אהובי עליון! העם אשר בחר לו לנחלה, חִזְקוּ לעשות לכבוד מלכנו מלכו של עולם כל מה שבכוחכם, לתורתו ולעבודתו, וה' יהיה בעזרתכם!"
[תורת הבית, מאמר 'עת לעשות לה", בשינויים קלים]