סיפר ר׳ גבריאל יגודיוב, בעל מספרה ברחוב עזרא בני ברק:
לפני מספר חודשים בוצעה גניבה במספרה, כשהגנב מצליח לרוקן את כל המכשור המתקדם שהיה במקום, בסך אלפי שקלים, וכמעט לא הותיר דבר.
כמעט, אמרנו; כי היה דבר אחד שלמרבה הפלא נעלם ממנו, למרות שהוא היה גלוי למדי, והיה מונח באחת המגירות ממנה נגנבו כל כלי הספרות. המדובר היה במעטפה בה היו אלפי דולרים, שנאספו במגבית צדקה עבור משפחה ענייה. כשנכנסתי בשעות הבוקר למספרה וראיתי שהמקום נפרץ, החסרתי כמה פעימות, ועיקר חששותי נסבו על המעטפה היקרה. כשראיתי שהמגירה פרוצה, חשך עליי עולמי. הייתי בטוח שלא אמצא שם את המעטפה.
חלפו כמה חודשים מאז הגניבה, ממשיך ר׳ גבריאל לספר, והנה אני עומד יום אחד בבית הכנסת, ומישהו מקיש על גבי. הסתובבתי אחורנית, וראיתי לפניי יהודי חרדי עם זקן ופיאות, וכולו אומר יראת־ שמים. "אתה יודע מי אני?" – שאל. לא, השבתי בהחלטיות. כי באמת לא הכרתי אותו, ואף פעם לא ראיתי את פניו. "אני הגנב ש'ביקר' במספרה שלך וגנב לך את כלי התספורת היקרים. מאז הספקתי לחזור בתשובה שלימה, וברצוני לבשר לך שהדבר קרה בגלל הגניבה, ומעשה שהיה כך היה:
"כמה ימים לאחר הגניבה החלטתי לחזור למספרה ולראות באיזו צורה לקחת את העניין, ומה אתה מספר ללקוחותיך… אינני יודע אם עשיתי זאת מתוך רשעות ואכזריות, או מתוך התעניינות גרידא. יום אחד נכנסתי למספרה. תור ארוך היה שם. יתכן שהאנשים שמעו על הגניבה ובאו לעודד אותך… ישבתי על כסא והמתנתי בתור כמו כולם. מה ששמעתי שם, בהמתנה, הכניס אותי להלם ולאלם. ואני מתכוון לעניין המעטפה. כל אחד מהלקוחות שישב על כסא התספורת, שמע ממך את הסיפור הזה מחדש. וגם כשהגיע תורי, סיפרת לי את כל הסיפור, מתחילתו לסופו.
"עיקרו של הסיפור שלך היה, שלמרות שהגנב שפרץ למספרה לא הותיר מגירה אחת שלא פתח, הוא לא גילה את המעטפה ובה אלפי הדולרים שהיו מונחים באחת המגירות. סיפרת לכולם שגם מגירה זו נפרצה, והמעטפה כבר היתה מונחת לפני העיניים של הגנב, ולמרות זאת העלימו אותה מן השמים. הארכת לספר לכולם שאלפי הדולרים הוקדשו לצדקה, והמסקנה המתבקשת שלך מכל הסיפור היתה, שהקב״ה שמר על כספי הצדקה הללו מכל משמר.
"מלבד התפעלותי בעניין ההשגחה הפרטית שהיתה לך, אני אישית השתוממתי גם מכך שלא היה אכפת לך כלל על הנזק האישי שנגרם לך, ואת עיקר רגשותיך הפנית אל השמחה שהתעוררה בקרבך בעקבות הצלתה של מעטפת הצדקה.
"לאחר שגם אני שמעתי ממך את הסיפור כולו, לא יכולתי שלא להתעורר בתשובה. אם הקב״ה אפשר לי לקחת מהמספרה את כל מה שליבי חפץ, ורק את המעטפה, שהיתה כבר במצב גלוי, הסתיר ממני, אות ברור הוא שאכן יש השגחה פרטית בעולם. חשבתי וחשבתי על כך, והתחזקתי מאוד, עד שחזרתי בתשובה שלימה. והנה אני כאן לפניך ככלי מלא בושה וכלימה, ומבקש סליחה על מה שעשיתי, וכמו כן אבקש שתעשה לי חשבון מפורט על הנזק שנגרם לך, ואשלם לך הכל־מכל־כל עד הפרוטה האחרונה".
ר׳ גבריאל שמע את הדברים ואף הוא התרגש מאוד. הוא חיבק את בעל־התשובה בחום, ואמר לו שהוא אינו מעוניין בכסף שרצה להחזיר לו. "קח את הכסף הזה, ועשה בו סעודת מצווה והודיה על כך שזכית לחזור בתשובה"…
(ברכי נפשי)
סיפר ר׳ גבריאל יגודיוב, בעל מספרה ברחוב עזרא בני ברק:
את רעיתי ע"ה, שימח מאוד לקיים מצוות קבלת אורחים. לקראת שבת אחת הזמינה שכנים לארוחת ליל שבת. השכנים לא היו שומרי מצוות, ברם, ניתן היה לראות שיש להם בכל זאת זכויות. והנה השכנה מספרת לנו סיפור. יש להם חנות במרכז העיר. יום אחד ניגש אדם לחנות, קנה סחורה ושילם בהמחאה. למותר לציין שהבנק לא כיבד את ההמחאה. אחרי טלפונים רבים הבינה שאין לה מה לרוץ אחריו. יום אחד ניגש לחנות איש עסקים שקונה מהחנויות המחאות שאין להן כיסוי. היא הגישה לו את ההמחאה. כשראה את שם האיש על ההמחאה אמר "אתו אינני מוכן להתעסק". אין לה הסבר למה היא החזירה את ההמחאה לקופה במקום לזרוק אותה לפח.
יום אחד, נכנס לחנות יהודי עם זקן ופאות וסיפר שהוא ניגש לרב לקבל על עצמו "חזרה בתשובה". הרב הבהיר לו שלא מספיק לשמור שבת ולאכול מאכלים כשרים. עליו להחזיר את כל הכספים שגנב.
הוא ביקש לפדות את ההמחאה ולפצות אותם על ההוצאות שהיו להם.