מדי שנה, לפני אמירת ההגדה בליל הסדר, מספר מרן ראב"ד העדה החרדית, הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, את הסיפור על מרן ה'חפץ חיים' זי"ע:
כידוע, במהלך מלחמת העולם הראשונה, נהרגו ברוסיה יותר ממיליון יהודים הי"ד. כשהזדמן ה'חפץ חיים' למרפאתו של אחד הרופאים, שאל אותו הלה על הסתר הפנים הגדול שבו חוו באותם ימים. הדברים נאמרו בכאב, לא בהכרח על מנת להתריס.
ה'חפץ חיים' שמע את דבריו של הרופא, אשר העלה ספקות באמונה, והשיב לו מנה אחת אפיים: "אתה מפקפק בענייני אמונה, ואני יכול לפקפק בדבר היותך רופא"... הרופא לא נשאר חייב, והגיב: "על כך לא שייך לערער, שכן יש לי תעודות המוכיחות שאני רופא"... הוא החווה באצבעו על התעודות שהתנוססו על הקיר, כראיה לדבריו. ה'חפץ חיים' התבונן בתעודות, אך לא התרשם מהן: "תעודות אלו הן מפני שלושים או ארבעים שנה, ומה הן מועילות לימינו?" הקשה. הרופא לא התבלבל, והגן על תוארו ומקצועו: "וכי סבורים אתם שאני צריך להוציא תעודה חדשה בכל יום? הלא כל בר דעת מבין, שדי בהוצאת תעודה פעם אחת, וזוהי כבר הוכחה לכל החיים. אף אחד לא יכול לשלול זאת ממני!"
כאן ענה לו ה'חפץ חיים' תשובה ניצחת: "כך הוא הדבר גם לגבי האמונה בבורא העולמים. הקב"ה אינו מוציא 'תעודה' – כהוכחה שהוא בורא ומנהיג העולם – בכל דור ודור. פעם אחת הראה הקב"ה לכל באי עולם, בעת יציאת מצרים, כיצד הוא הופך את כל מערכות הטבע בעבור עם ישראל. המצרים לקו בעשר מכות משונות, ורק ליהודים הייתה רווחה. לאחר אותה 'תעודה', במשך הדורות, הוא נוהג עמנו לעתים בהסתרת פנים, ואין אנו יכולים להבין את דרכיו כלל. זוהי מידת הנהגת הקב"ה בעולמו. אולם די בפעם האחת של יציאת מצרים, שתהווה הוכחה נצחית, איתנה כסלע, שהוא אכן מנהיג את העולם".
הסיבה שפרעה שלח את ה'ערב רב' יחד עם ישראל הייתה כדי להחטיא את עם ה'. גם הסברה נותנת, שקהל גדול כזה של מצריים נזקק לאישור מיוחד כדי לצאת מהמדינה... על אף שלכאורה היה הדבר כרוך ביצוא אזרחים לצמיתות ופגיעה בדמוגרפיה המצרית, היה כדאי לו לפרעה הכול כדי להחטיא את עם ישראל...
הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט"א על קיומינו שלא כדרך הטבע
הדבר הזה חוזר על עצמו בכל דור ודור. קרוב לסוף מלחמת העולם השנייה באו גנרלים מהחזית, והתחננו בפני היטלר ימ"ש, שיתיר להם להשתמש ברכבות, ששינעו יהודים למחנות הריכוז כדי להוציאם להורג. הם נזקקו לרכבות אלו לצורך הבאת חיילים ונשק לשדות הקרב, לתגבור הכוחות הגרמנים הלוחמים. אולם הצורר ימ"ש כעס על עצם הבקשה, והבהיר לקציניו כי עיקר מלחמתו הוא למחוק את היהודים מהעולם. כל זמן שהם עדיין נמצאים עלי אדמות, גוברת הסכנה שהם עלולים להשתלט על העולם... "אם עכשיו נעזוב אותם", אמר היטלר לפיקודיו, "לא הייתה כל המלחמה כדאית כלל וכלל" ושילח אותם מעל פניו.
בכך רואים עד היכן הגיע גודל רשעותו. הוא הסכים להפסיד במערכה, לאבד חיילים ולוותר על נשק, ובלבד שיוכל להשמיד רח"ל עוד יהודי, הי"ד. אמרתי ליהודי אחד שניצל מהמחנות בתקופת השואה, כשהוא סיפר לי על כל הניסים שעברו עליו עד שזכה להינצל, שעיקר ההודאה שעליו להודות לקב"ה הוא על הצלתו הרוחנית- שהוא נשאר באמונתו, בשעה שאמונתם של רבים התערערה, לצערנו. הצלה זו היא לחיי נצח, והיא חשובה הרבה יותר מהצלתו ממיתה, שאינה אלא לחיי העולם הזה.
עלינו לחדד את הידיעה, כי כל קיומנו הוא לא כדרך הטבע. איננו יכולים להדמות לאומות העולם, שלהם שקט ושלווה, ושום דבר לא טורד את מנוחתם. העולם הזה בעבור היהודים הוא רק הפרוזדור, שדרכו אנו מגיעים לחיי הנצח. עלינו לזכור" בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם".
(מתוך מרווה לצמא ניסן ע"ה)
קרא עוד
לא נמצאו פוסטים