בשו"ע או"ח (סי' א' סעי' ה-ט) מובא שטוב לומר את פרשיות הקרבנות, ומפרט שם את כל סוגי הקרבנות ופרשיותיהם,
ובשו"ת לב חיים (לרבי חיים פלאג'י זצ"ל ח"ב סי' א') נשאל, מדוע לא הוזכר שם לקרוא את פרשת הדלקת המנורה שבפר' אמור, וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וכו' להעלות נר תמיד וכו', שהרי גם הדלקת המנורה היתה חלק מעבודת בית המקדש,
וכתב שם שבגמ' יומא (כד:) מבואר שהדלקת הנר לא נקראת עבודה, ולכן לא תקנו זאת,
ומוסיף שכיון שבפרשת מזבח הקטורת בפרשתינו הוזכר בתוך הפסוקים את הדלקת המנורה, "וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם" והרי בשו"ע שם כתב (סעי' ט') שיאמר את פר' מזבח הקטורת, ובתוך פרשה זו מזכיר דרך אגב את הדלקת הנר, לכן לא הוצרכו לתקן פרשה מיוחדת להלדקת הנרות,
ומסיים, שאם ירצה לקרוא בכל יום גם את פר' הנרות, מה טובו ומה יופיו ותבוא עליו ברכה, ע"כ.
בנו הגר"י פלאג'י זצ"ל בס' יפה ללב (או"ח סי' א' ס'י"ז) הביא את דברי אביו, ואח"כ כתב ע"ז עוד, שבס' שבט מוסר (פ' ל"א) כתב כי כל האומר מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר, בצורת המנורה בכל יום בהנץ החמה לא יקרה לו שום מקרה רע, וחשוב לפני הקב"ה כאילו הוא מדליק נרות בבית המקדש.
וראה בס' אגרא דפרקא (אות קעב) שכתב: נראה לי בסגולה כשהאדם אינו מבין דבר בתורה יאמר פרשת המנורה בתורה, ויאירו עיניו, והמשכיל יבין.
(קב ונקי)