אל מעונו של ה'חפץ חיים' זי"ע נכנס הנפח של העיירה כדי לקבל ברכה לבתו שחלתה במחלה אנושה והרופאים שסובבו את מיטתה לא בישרוהו טובות.
ה'חפץ חיים' הכיר אותו שהוא 'גברא רבא', ויש לו פטיש גדול מהעבודה… ואמר לו כך: "כאן בראדין המשכילים פתחו 'בית תרבות'. במקום הזה עושים את ג' העבירות החמורות ואם זה ימשיך יצא מכאן עגל… אם תלך ותקנא קנאת ה' צבקות כפנחס בשעתו, ותשבור להם את המבנה, הבת שלך תחיה ותהיה בריאה".
הלך הנפח עם פטישו והחל לשבור ולנתץ את המבנה. אנשים באו והחלו לצעוק עליו שיפסיק. הוא צעק לעברם שמי שיעז להתקרב אליו יקבל את הפטיש בראש. "החיים של הבת שלי תלויים בזה!" אמר.
הבנין נותץ, וכמו שה'חפץ חיים' אמר, בתו שבה לאיתנה הראשון בבריאות הגוף.
לאחר זמן שוב בנו המשכילים את 'בית התרבות', והפעם הבחורים מישיבתו של ה'חפץ חיים' לקחו יוזמה. הם נטלו גלון של דלק, ובאישון לילה העלו את הבנין באש.
עוד באותו לילה הגיעו בלשי המשטרה לישיבה, ולפי ריח הדלק שדבק בבגדי הבחורים, זיהו אותם. לאחר הם מכן הוזמנו למשפט והוענשו בעונש כבד.
ניגשו הבחורים ל'חפץ חיים' ושאלו אותו: "במה אנו שונים מהנפח, מדוע הוא זכה לישועות ואנו לאנחות?"
ענה להם ה'חפץ חיים': אצלו היה זה ברשות, ולכן היתה לו סיעתא דשמיא. אבל אתם לא שאלתם, וכשלא שואלים אין סיעתא דשמיא"…
(גיליון 'להתעדן באהבתך' פנחס תשע"ט)