הרב אהרן כהן
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה (ויקרא א, א)
מפסוק זה לומד "בעל הטורים", שיש מעלה לאדם שמקטין את עצמו והולך בענווה, וכפי שכתב: א' ד"ויקרא" זעירא, שמשה לא רצה לכתוב אלא "ויקר" כדרך שנאמר בבלעם, כאילו לא נראה לו השם אלא במקרה, אמר לו הקב"ה להוסיף גם את האות "אלף" וכתבה קטנה.
הרמב"ן באגרת לבנו כותב: "וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לבך מידת הענווה שהיא מידה טובה מכל המידות הטובות שנאמר עקב ענוה יראת ה' וגו'". נוכל ללמוד מכאן כמה גדולה ועצומה היא מידת הענווה.
מסופר על ת"ח אחד שהיה משגיח בישיבה. הלה הגיע לנאמן ביתו של מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, הגאון רבי אליהו מן שליט"א ובקשה בפיו, הוא מאד רוצה להיכנס למרן ולבקש ממנו מחילה על שהעליב את מרן בפני תלמידיו. והיות ועכשיו חלה בנו הקטן בן השמונה במחלה מסוכנת, הוא חושש שבעקבות אותו אירוע נקלע לצרה זו, לכן הוא רוצה לפייס את מרן. הוסיף וביקש אותו משגיח, שר' אליהו מן ילך בעצמו ויספר למרן רבי חיים קנייבסקי, היות והוא מתבייש לגשת בעצמו ולספר את מה שקרה.
השיב לו הגאון רבי אליהו מן, שאינו יכול להציע דברים כאלו לפני מרן, אלא כדאי שיעלה את הדברים על הכתב והוא יכניס את זה לפניו, וכך יראה מרן את ההתנצלות.
עשה המשגיח כדבריו והחל לכתוב את אשר על לבו: "לפני זמן רב דיברתי לפני הבחורים בישיבה, שהנני משמש כמשגיח שלהם, וכדי לזרזם שילמדו בהתמדה רבה, אמרתי להם שיקחו מוסר השכל ממרן הגר"ח קנייבסקי שבצעירותו היה חלוש בכשרון, וכיום הינו גדול הדור, ועתה הנני מבקש מחילה ממרן, על שהעזתי לומר עליו שלא היה בעל כשרון".
כשראה מרן הגר"ח את הדברים, הגיב ואמר שאינו מסכים לסוף דבריו שעתה הוא בעל כשרון, כי גם היום איננו בעל כשרון, ואין לו על מה למחול, והוסיף מרן הגר"ח שאביו מרן הסטייפלר זצ"ל ראה פעם באיזה ספר, שהיה כתוב שם שהחזו"א בצעירותו לא היה בעל כשרון, והסטייפלר כתב והגיה בשולי הגיליון, "זהו שקר והוצאת שם רע!". הוסיף מרן הגר"ח ואמר ששם היה שקר, מצד מה שנכתב שלא היה בעל כשרון בצעירותו, וכאן הוא שקר, שהלא גם עכשיו איננו בעל כשרון.
המשגיח ששמע את תגובתו של מרן הגר"ח, עדיין לא היה רגוע, שהרי מרן לא אמר שהוא מוחל לו על דבריו, אלא סה"כ כתב שאינו בעל כשרון כלל, ולכן הוא לא העליב אותו, וא"כ אין לו על מה למחול. היה המשגיח שרוי בעצב גדול, על שמרן הגר"ח לא אמר מפורשות שהוא מוחל לו. כשראה רבי אליהו מן את המשגיח בצערו, החליט ללכת עם המכתב למורו של מרן הגר"ח קנייבסקי, הגאון הגדול מרן רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל.
כשעבר על המכתב, אמר לו מרן הגרמי"ל ליפקוביץ: "ר' חיים היה בעל כשרון גדול גם בנערותו, והיה אהוב על הכל!"
הלך הגאון רבי אליהו מן למרן הגר"ח קנייבסקי וסיפר לו מה ששמע מפי מרן הגרמי"ל ליפקוביץ, מיד אמר לו מרן הגר"ח: "אני מוחל לו, ולילד יהיה בעז"ה רפואה שלימה!" וכך הוה.