מעשה ביהודי שעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי, ואע"פ שנאלץ לעסוק ביגיע כפיו במשך רוב שעות היום כדי לכלכל את בני ביתו, קבע עתים לתורה והשתתף בשיעור גמרא מדי יום ביומו. שיעור זה היה אצלו כחק ולא יעבור, מעולם לא החסיר אפילו פעם אחת מלהשתתף בו.
ויהי היום, ואחיו היחיד עמד להכניס את בנו תחת החופה בשעה טובה ומוצלחת, כשמקום עריכת הנישואין הוקבע לעיר אחרת. לרוב קרבת האחים הוכרח היהודי להופיע בחתונת בן אחיו מקבלת הפנים עד אחר ה'מצווה טאנץ'. אך דא עקא, כי נשאלה השאלה 'תורה מה תהא עליה', הרי לשם הופעתו כבוד בחופה יצטרך היהודי להחסיר באותו יום מהשיעור הקבוע…
בכובד ראש ניגש אל המגיד שיעור ושאלו כגון דא מה עלי לעשות – שיפקד מקומי בשיעור, או בחופת בן אחי? חשב המג"ש, ואחר נענה: איעצך כדי שתוכל לקיים שניהם, יש ברשותי 'טייפ' (קלטת) בה הוקלט השיעור מהמחזור הקודם בדף שנלמד כאן למחר, אתן לך את הטייפ ותשמע אותו בדרך נסיעתך לחתונה, ונמצאת מקיים 'ובלכתך בדרך' בהידור רב, ו'יצאת ידי שניהם' – את שיעור התורה לא החסרת, ומהחתונה לא נפקד מקומך. ותרב שמחת היהודי, שלא יפסיד את לימודו הקבוע.
למחרת היום בעת הצהריים נכנס היהודי עם כל בני משפחתו לרכבו, והחל בנסיעה לקראת החתונה הגדולה, וגם החל לשמוע את שיעורו הקבוע בגמרא. תחילת הדרך עברה עליהם מתוך 'דברי תורה' בהתרוממות הרוח, אך לא עבר זמן רב והאיש מצא את עצמו נוסע מאחורי 'משאית' (טראק) גדולה אשר מאחוריה התנוסס 'לוח' – זהירות מטען חריג וכבד לפניך. והחלו 'זוחלים' על הכביש במקום 'נסיעה' על הדרך. יושבי הרכב הביטו בשעון וראו כי לפי 'נסיעה – זחילה' כזאת יגיעו לחתונה במוצאי החתונה. בלית ברירה החליט הלה לעקוף בדרכו את ה'זוחל' הלז על ידי נסיעה לכמה רגעים בכביש המוביל לכיוון ההפוך מכיוון נסיעתו (בפס ישר ולא מקוטע המתיר לעקוף).
למותר לציין שאיסור גמור לנהוג כן, וחמירא סכנתא מאיסורא, אך אין דנים את האדם בשעת דוחק ולחץ. ואכן, בדק את הדרך הנגדית וראה כי ריקה היא מכל מיני כלי רכב, וכבר החל לסובב את הרכב להיכנס לאותו 'נתיב' הנגדי, ולפתע נשמע באזנו קול בוקע ועולה (אזעקה גדולה) מתוך רכבם של שוטרים. מיד חזר למקומו הראשון, ותיכף נגלה לפניו מראה מחריד, כי מהצד הנגדי נסעה עוד משאית במהירות עצומה, ואילולי היה נשאר על אותו נתיב, עוד רגע קט היו כל בני המשפחה עולים למנוחתם בגן עדן…
כראותו את הנס הגדול הודה לה' על כל חסדיו ושמח בלבו על חייו שניצלו, ואף כבר היה מוכן לשלם לשוטרים כל קנס אשר יושת עליו. אמנם כאשר התעשת והמתין לשוטרים שיתנו לו קנס כדין העובר על החוק, לא מצא אותם כלל. ואף לאחר חקירות ובדיקות לא ראה כל זכר לשוטרים, והיה תמה ומתפלא איך יתכן כדבר הזה, הרי להדיא שמע קול תרועה הבוקע מרכבם של השוטרים, ואיך נעלמו כהרף עין.
הדבר היה בפניו כחידה סתומה, אבל מה יעשה, וכי ידלוק אחרי השוטרים 'הרואים ואינם נראים' לשלם קנסות? אדהכי והכי נטתה המשאית מהדרך ופינתה עבורו מקום ליסע ברווח, וב"ה הגיע למקום החתונה בעוד היום גדול.
אחר הדברים האלה, כשכבר כלו לרקוד 'מצווה טאנץ' עשו את דרכם לחזור לביתם. על אם הדרך החליט האברך לחזור על תלמודו והדליק שוב את ה'טייפ'. ויהי בהגיעו לאותו חלק שבו שמע בצהרי היום את 'קול השופר' של השוטרים, שמע שוב את הקול בוקע ועולה. או אז הבין שבאמת לא היה שם שום שוטר, ורק שלפני כמה וכמה שנים כשמסר המג"ש את שיעורו עבר וחלף שם שוטר שמיהר לדרכו והשמיע את קולו ברמה, וקול זה שב להישמע היום כשנקלע לסכנה על אם הדרך כשמיהר לחתונתו. נמצא שהקב"ה הזמין את הצלתו מבעוד מועד, ובזכות שמירתו על קביעת העיתים נזדמנה הצלה זו לפתחו. כי מוצאי מצא חיים (משלי ח' ל"ה).
(באר הפרשה)