מספר הרב פ. ב. מנכ"ל מוסדות חשובים במרכז הארץ: "כבר לפני תקופה ארוכה התחלנו בשלב של העברת כל המוסדות שלנו לרשת אחרת מכפי שהיו רשומים עד כה. עשינו זאת מפאת ההכרח עבור תקצוב המוסדות, הכרוך בשלל קשיים ופרוצדורות מסובכים. תחילה, התקדם הכל לפי התכנית. העובדים הרבים שלנו, ביניהם מלמדים חשובים המתמסרים למלאכת הקודש בכל כוחם, שאר עובדי הוראה, אף עשרות רבות של אברכי כולל הסמוכים על שולחן מוסדותינו – שמחו כולם לשמוע על התפנית שבעזרת ה' תביא להם רווחה וייתכנו אף תוספות תקציביות פה ושם.
"דא עקא, לפתע החלו להיערם קשיים חדשים, ובעיות שונות ומשונות צצו על כל צעד ושעל. המעבר לרשת החדשה הסתבך לגמרי והגענו לשוקת שבורה. נוצר חשש שאנו עלולים לצאת 'קרחים מכאן ומכאן'. להפסיד את המעמד הממשלתי הקודם שלנו, ולא לקבל את המעמד החדש.
"אחד המלמדים, ידידי האישי, היה מטבע הדברים נתון בסוד הענין. שיתפתי אותו לאורך כל הדרך בעליות והמורדות שחווינו. הוא חלק עמי את המתחים ואת האכזבות. יחד ציפינו כולם לישועת ה' שתבוא.
"באחד מימי שיא המשבר, ללא שום איתות מוקדם אני מקבל עדכון לקוני ממשרד החינוך לפיו חלה התקדמות משמעותית מאוד בדרך לרישום החדש. מתברר כי ממש ברגעים אלו נחה הרוח על אחד מאנשי הפקידות במשרד. הוא חתם מיד על טופס מסוים והתחיל להניע את התהליך בכיוון הטוב.
"לא יכולתי להחריש. הייתי מוכרח לספר את החדשות הטובות למאן דהו. המלמד, ידידי הטוב, היה הכתובת הראשונה אליה פניתי. הרמתי אליו טלפון – בזמן של ההפסקה – וסיפרתי לו את החדשות הטובות.
"'אני המום!!!' – היתה תגובתו הרעשנית. 'בדיוק לפני רבע שעה' – סיפר – 'ישבנו יחד בחדר המלמדים ושוחחנו על המצב החמור של המוסדות. אחד הנוכחים העלה רעיון שנעשה יחד איזו סגולה מקורית למען ישועת והצלחת המוסדות. סיכמנו על אתר, שברגע שהמוסדות יוושעו והכל יבוא על מקומו בשלום, נערוך בעז"ה סעודת הודיה במתחם קבר שמואל הנביא! – וכעת אתה אומר לי שברבע שעה האחרונה חלה תזוזה אי שם במשרדים הרוחשים של משרד החינוך, על שולחנו של אחד הפקידים… הרי זה נס גלוי'.
"אכן, לאחר תקופה קצרה", מפטיר המנהל הנרגש, "הוזמנתי להשתתף בסעודת הודיה יחד עם כל המלמדים היקרים שלנו, במתחם קבר שמואל הנביא, להודות ולהלל לשמו הגדול על כל רחמיו וחסדיו".
*
ועוד מספרת לנו קבוצת בחורים חברי מחזור אחד, שברובם כבר התארסו וחלק מהם כבר זכו להקים ביתם. אולם, עדיין ישנה רשימה ארוכה של בחורים המצפים לישועת ה'. בסביבות חג הפסח, השתא, הם התאספו יחד וקבלו על עצמם שאם עד היארצייט של שמואל הנביא יתארסו לפחות שלושה בחורים מהשיעור, הם יבואו ויערכו סעודה במתחם הקבר.
למרבה הפלא, תוך כמה ימים באו בברית האירוסין שני בחורים מהמחזור, כאשר עדיין עיני כולם מצפים לראות את השלישי שיכריע את הישועה. והנה, ביום שישי כ"ו באייר, יומיים לפני ההילולא של שמואל הנביא, בשעות הצהרים של פניא דמעלי שבתא התארס בחור שלישי מהשיעור, ויהי לנס ופלא.
*
וסיפור גורר סיפור נוסף, שאירע בשנה שעברה עם בחור מבוגר שהיה מעוכב שנים רבות. גם כאן היו אלו החברים לשיעור, שכידוע חברים טובים יכולים לפעול בני חיי ומזוני, כפי שהעידו צדיקים. הללו התאספו וקבלו על עצמם לערוך סעודה בקבר שמואל הנביא אם חברם יתארס עד ט"ו בשבט [-תשע"ח]. בליל ט"ו בשבט אירע הנס, והבחור בא בברית האירוסין. סעודת ההודיה נערכה כמובן בהשתתפות כל החברים, כאשר הכל מעלים על נס ברוב תשואה את כח הצדיקים שמנוחתם כבוד לא רחוק מאתנו, ואשר ניתן בהישג יד לפעול אצלם ישועות גדולות לכלל ולפרט.
(אהרן ברגמן 'המבשר' ג' – ח' בסיוון)