אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ – שתהיו עמלים בתורה
סיפר מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל: פעם אחת נכנס אצלי תלמיד חכם שהיה סגי נהור, והביא לפני שני ספרים שחיבר. והראה לי על דבר תורה מסוים בספר ואמר: "זהו החידוש האחרון שלי".
שאלתי אותו: מה זה 'חידוש אחרון'? וענה וביאר את פשר הענין: "אני הייתי מתייגע בעז"ה בלימוד התורה ומחדש בה חידושים. לעת זקנותי כבר היה הדבר קשה עלי, וכשגמרתי חידוש זה חשבתי שלא אתייגע כל כך בתורה רק אלמד בלי יגיעה.
פתאום כהו עיניי מראות. הלכתי לרופאים גדולים, ואחרי בדיקות וחקירות אמר לי הרופא הגדול: עיניים חדשות לא אוכל לתת לך, אך אני עומד ותמה איך יכולת לראות עד עכשיו…! על פי הבדיקות שעשינו מתברר שכבר כעשר שנים לא היה ראוי להיות לך כוח הראיה, ומה שראית עד עכשיו זה פלא גדול".
סיים הזקן ואמר: "הרופא איננו יודע למה זה, אבל אני יודע. כל זמן שהייתי מתייגע בתורה, הייתי ממשיך לראות בעיניי, ללמוד ולחדש חידושים. כאשר החלטתי להפסיק מהיגיעה, פסקו עיניי מראות.
(אור דניאל)