מצות ברכת כהנים
* מצות עשה מן התורה על הכהנים לברך את ישראל ב'ברכת כהנים', שנאמר: כה תברכו את בני ישראל. ויש אומרים שגם הישראל מצוּוה להתברך כפי שהכהן מצוּוה לברך.
* זָר המברך ברכת כהנים – עובר באיסור דאורייתא, שנאמר: "דבר אל אהרן ואל בניו כה תברכו", ודרשו חז"ל: אהרן ובניו, ולא זר.
* אין חובה לברך ברכת כהנים יותר מפעם אחת ביום, אך הכהן רשאי לקיים את המצוה פעמים רבות ביום, ואף צריך לברך לפניה.
* כהן שקראו לו לברך ברכת כהנים, או שנכח במקום בשעה שהכריזו "כהנים", ואינו מברך, מבַטל בכך מצות עשה חמוּרה המורכבת משלוש לשונות ציווי שנאמרו עליה בתורה.
* כהן שנחלש וקשה עליו לברך ברכת כהנים, רשאי שלא לברך, אך יֵצא מבית הכנסת לפני שיתחיל הש"ץ את ברכת 'רצה'.
* ברכת כהנים בזמן המקדש התקיימה ביחד עם עבודת הקרבנות, ותיקנו חכמים שבדומה לכך יֵצא הכהן ממקומו לעבר הדוכן בשעה שמתחיל הש"ץ את ברכת 'רצה', הנסובה על עבודת המקדש.
* תשע תקנות תיקן רבן יוחנן בן זכאי לישראל, ואחת מהן – שלא יברכו הכהנים ברכת כהנים כשנעליהם לרגליהם.
* אין לברך ברכת כהנים אלא כשיש בבית הכנסת עשרה אנשים גדולים ויותר. והכהנים עצמם נחשבים במניַן העשרה.
נטילת ידים לברכת כהנים
* חכמינו ז"ל תיקנו שהכהנים יטלו את ידיהם לפני ברכת כהנים, ככהן המקדש ידיו ורגליו במי הכיור טרם גשתו לעבודת המקדש.
* כהן הנצרך לעבור לפני המתפלל כדי ליטול את ידיו או כדי לברך ברכת כהנים – יש אומרים שיכול לעבור בצדדים שלפניו; ויש אומרים שרשאי אף לעבור לפניו.
* הלויים נוטלים את ידי הכהנים לפני ברכת כהנים. ואם אין לוי בבית הכנסת – יטול את ידי הכהנים בכור שנולד ראשון מאמו.
* הכהן נוטל את ידיו לפני ברכת כהנים, ללא ברכה. ורצוי שישמור על נקיון ידיו מעת שנוטלן בברכה בבוקר, לאחר קומו משנתו, עד שיברך ברכת כהנים.
'מודים דרבנן'
* בשעה שהש"ץ אומר את ברכת 'מודים', אומרים הקהל 'מודים דרבנן', משום שאין ראוי להודות באמצעות שליח, ועל כן צריך כל אחד מהמתפללים להודות בעצמו, ואין די בשליח הציבור.
* בתחילת אמירת 'מודים דרבנן' יש לכרוע; ונחלקו הפוסקים אם יש להזדקף מיד לאחר מכן, ואם צריך לכרוע שנית בסוף הברכה, או שיש לומר את כל הברכה בשחייה.
* למנהג בני ספרד – נוסח הברכה האחרונה בתפילת שמונה עשרה אחיד בכל התפילות – 'שים שלום'; ולמנהג בני אשכנז אומרים נוסח זה רק בתפילות הראויות לברכת כהנים.