הלך הגביר לנהריה להרה"צ רבי דוד אבוחצירא שליט"א, סיפר לו את הדברים ושאל מה לעשות? אמר לו רבי דוד: "אם רבינו אמר לך שאתה יכול, אז אתה יכול ואתה צריך!". וכך עשה הגביר, ואחר שנתן את כל הסכום ראה שעדיין נשאר לו הרבה כסף…

 "וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה" (שמות ל"ט, מ"ג)

"אמר להם שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ד' אלוקינו עלינו וגו'" (רש"י)

שח הרה"ג רבי אלחנן ויסבורד שליט"א, ראש רשת הכוללים 'יששכר באוהלך' את תחילת דרכו:

מעולם לא הייתי עסוק בכגון דא, הייתי איש העושה לפרנסתי. באחד הימים כשנכנסתי למעונו של רבינו הוא פתח את אגרת התשובה לרבינו יונה, והחל להקריא בפני את דבריו הנוקבים: "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: תלמוד תורה כנגד כולם ואמרו בספרי: כשם שללמוד תורה גדול מכל המצוות כך עונש ביטול תורה גדול מכל העבירות, ומצינו בבית ראשון שוויתר הקב"ה על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים ולא וויתר על עוון ביטול תורה, והרוצה להינצל מן העונש המר והעוון הגדול הזה, יתעסק בצרכי התלמידים והרבנים הלומדים לשם שמים, ויעזור בשכירות הרבנים כדי שיעמדו בעירו ויהיו עוסקים בתורה על ידו", עכ"ד הנוקבים ופולחים את הלב.

שאלתי את רבנו מה כוונתו בדבריו אלו, האם כוונתו היא שאתעסק בהחזקת תורה?

"כן, לזה התכוונתי!", השיב. "תפתח כולל! קח כמה אברכים, עשר או שתים עשרה אברכים, ותפתח כולל!". למרות כובד המשימה לא התעוררו בי שום שאלות. הוא אמר את דבריו ואני נצטוויתי לעשות 'נעשה ונשמע'. היה זה שלושה ימים לפני תחילת חודש חשון. מיד לאחר מכן שמעתי על קבוצת אברכים שמתארגנת בראשותו של ראש כולל חשוב מאד, וקיבלתי על עצמי לדאוג לגיוס הכספים עבורם. נסעתי לחו"ל מבלי שיהיה לי מושג איך אני מתחיל, שם פגשתי בכמה יהודים שליבם ער לכל דבר שבקדושה, והם התגייסו לעזור לי בתחילת דרכי. הנסיעה הראשונה לוותה בקשיים גדולים, אך הייתי שמח כל כך שזכיתי להקים כולל!

ניסים גלויים

יש לנו הוראה מרבנו שלא לקחת על עצמנו חובות, ולא ללוות אפילו פרוטה אחת, רק אם יש כיסוי לזה. אף פעם לא פניתי לגמ"ח בבקשת הלוואה לתשלום המלגות של החודש, לפני שלא הייתה לי התחייבות ברורה של גביר לסכום, ואז אני הולך לגמ"ח ולווה בדיוק לפי סכומי ההתחייבות שיש לי בידיים. רבנו דורש להתנות עם האברכים שאני נותן בתנאי שיהיה לי.

ואם חסר כסף מה עושים? כל חודש יש את הסיעתא דשמייא שלו. רבנו אמר כל הזמן: "בהחזקת תורה יש ניסים גלויים, מחזיקי התורה הם בגדר 'מלומדים בניסים'. עליך לעבוד במסירות ולעשות את ההשתדלות שלך, והקב"ה יעשה שלו". דרכה של תורה שאינה מתקיימת בדרך הטבע, וכל קיומה הוא בדרך ניסית.

ללחוץ על צדקה

לפני כמה שנים, כמה ימים לפני חלוקת המלגות ובחשבון ולא הייתה אף לא פרוטה אחת. לא ידעתי מה לעשות? נכנסתי לבית מורי ורבי רבינו, ודנתי לפניו: ישנם כמה גבירים שיש להם לב פתוח והם מוכנים לתת כל מה שצריך, רק להפעיל קצת לחץ, להעמיד אותם מול חומרת המצב. במצב כזה יש את מירב הסיכויים שהם יפתחו את ליבם ואת כיסם וכך תבוא הרווחה.

רבינו קם ממקומו, ניגש אל הארון, הוציא גמרא בבא בתרא, דפדף לדף ח' עמוד ב' והתחיל לקרוא את דברי הגמרא: "פקדתי על כל לוחציו אמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא, משמיה דרב: ואפי' על גבאי צדקה".

שאלתי את רבנו מה לעשות? והוא אמר לי ללכת להתפלל וד' יעזור, אבל אין שום רשות ללחוץ על גבירים לתת כסף, גם לא במצבים שנראה שהכל עומד לקרוס!

לבכות להקב"ה

היה פעם שששה ימים לפני חלוקת המלגות לא היתה פרוטה אחת בחשבון. גם לאחר כל המאמצים שעשיתי העליתי חרס בידי. כדרכי באתי לשאול אם להתקשר לגבירים בחו"ל, ולבכות בפניהם על המצב. ידעתי על כמה כאלו שאם אבכה בפניהם יש סיכוי שיפתחו את כיסם. התשובה היתה נוקבת: "אם לבכות? לכך לבכות בפני הקב"ה! לך להתפלל!"

בו במקום יצאתי עם אחד מאנשי הצוות למירון להתפלל. אני הצלחתי לומר רק חצי תהילים, והשותף שנסע איתי אמר את כל התהילים. באותו יום היה ראש כולל אחר בארץ אירופאית כלשהי שגילה גביר חדש. אותו גביר היה זקוק לישועה גדולה בענין שהעיק עליו שנים רבות. אותו ראש כולל פתח וסיפר לו על גביר אחר שנושע בענין זה, לאחר שקיבל על עצמו להחזיק את אחד הכוללים של 'יששכר באהליך'. הוא אפילו הציע לו להתקשר אלי ולברר את הסיפור. תגובתו של אותו גביר הייתה קשה, הוא לא רצה לשמוע מילה אחת בנושא, ושילח את אותו ראש כולל ריקם. ביום ראשון מתקשר אלי אותו גביר אירופאי, ושואל אותי אם הסיפור שסיפר לו אותו ראש כולל ביום חמישי הוא נכון. אישרתי לו את הסיפור. הגביר שאל אם ראש הישיבה יכול להבטיח לו ישועה דומה, אם הוא ייקח על עצמו סכום גדול כל חודש? נסעתי מיד לבית רבינ,ו ושאלתיו אם הוא מוכן להבטיח ישועה לאותו גביר. תשובתו הייתה שהוא מוכן לברך אבל לא להבטיח.

העברתי את התשובה לאותו גביר, והוא הודיע לי מיד שהוא מגיע ארצה בעוד כמה שעות. לאחר כמה שעות הוא הגיע וביקש הבטחה לישועה, והוא קיבל את התשובה הידועה: לברך כן אבל לא להבטיח. אותו גביר עמד והתחנן על נפשו אך ללא הועיל, עד שבהבזק של רגע הוא הודיע שהוא מוכן להעלות את הסכום החודשי פי כמה וכמה ממה שאמר בהתחלה.

מיד כששמע רבנו את הדברים, הוא החל לברר אצלו אם נתינה כזאת היא בגדר "מסירות נפש" בשבילו, או שהוא יכול לעמוד בזה בקלות. לאחר שאותו גביר הוכיח שהסכום הזה הוא בגדר יציאה מגדרו, אמר לו רבנו: "אם אתה מוכן לצאת מגדרך למען החזקת תורה, אצא אף אני מגדרי ואשתדל וארבה עבורך תחינה ובקשה באופן מיוחד!". בו במקום נערך הסכם כתוב וחתום…

לאחר שיצאנו מן הבית, שואל אותי אותו גביר ששמע עלי לראשונה לפני כמה ימים, אם יש לי תכנית סדורה איך להחזיק את הכוללים, אמרתי לו שאין לי שום תכנית, הכל עובד על ניסים. אותו גביר התלהב ואמר: "אתה עוד לא יודע איזה נס היה לך!

"כשראש כולל פלוני הגיע לביתי, וסיפר לי על הישועה שהיתה לגביר פלוני באמצעות התרומה לכוללים שלך, דחיתי אותו מביתי. אולם מיד לאחר שיצאתי מן הבית, הגעתי לשיעור תורני בו אני משתתף שנים רבות, ומיד בכניסתי אני שומע שהמגיד שיעור עונה לשאלת אחד ממשתתפי השיעור: כזאת שאלה מתאימה לבעל 'אילת השחר'… ראיתי בזה השגחה פרטית ולכן התקשרתי אליך!"…

להיות ירא שמים

פ"א באו לרבנו שני גבירים צעירים. אחד מהם היה נשוי והשני עדיין לא. הם ידעו רק אנגלית אף מילה לא בעברית או באידיש. הצגתי אותם ואמרתי שאני אשמש כמתורגמן. הוא נעץ בהם את מבטו ואמר: "תגיד להם שצריך להיות יהודי חרדי, צריך לשמור תורה ומצוות, וצריך להיות ירא שמים!". הייתי המום. לא ידעתי מה לעשות. פחדתי מהתגובה שלהם. אבל מי שעמד יחד עמי בחדר דחק בי לתרגם את הדברים, ואז אזרתי אומץ ותרגמתי את הדברים…

שניהם החווירו ויצאו החוצה. מעיניו של אחד מהם זלגו דמעות, בקושי הם הצליחו להתאושש מן המהלומה, מתוך דבריהם התברר שרבנו קלע אל המטרה. הם אכן היו בדרגה רוחנית נמוכה מאד, ושניהם חזרו בתשובה שלימה.

באותה תקופה היה דבר דומה. מישהו הביא לרבינו עשרה גבירים חרדים, שהגיעו לביקור בארץ הוא לחץ את ידי הגבירים וברכם. כשהגיע לידיו של אחד מהם נעצר וסיפר לו: "פעם בכה החפץ חיים כשתפס את ידו של גביר מחזיק תורה גדול, ואמר לו: 'חבל על יד זהב כזאת, המחזיקה ידי לומדי תורה שתישרף בגיהנום מחמת חילול שבת'…". אותו גביר יצא מן הבית חיוור כולו, ומיד התברר שאכן יש לו על מה לחזור בתשובה…

לפני תקופה התקשר אלי גביר גדול שהרוויח סכום עצום, והוא רוצה לתרום חלק ממנו לכוללים. כשרבנו שמע על הדרך בה הרוויח את הסכום, הוא אמר לי: "מיד תגיד לו שזו הונאה, הכסף הזה לא כשר!"…

שיהיו מרוצים

בזמן שירד הדולר והמילגה בסך חמש מאות דולר כבר אינה מספקת, שאלו את רבינו האם יש להוסיף לאברכים עוד חמישים דולר כדי לאזן את ירידת ערך הדולר?

התשובה היתה: "כן. תוסיף! הדאגה להחזקת תורה היא לא רק להוסיף עוד אברכים לכוללים, אלא צריך לדאוג למצב רוח של האברך בעצמו". הוספתי לשאול: הלא בסכום כזה אפשר לפתוח עוד כמה כוללים? והתשובה שקיבלתי הייתה: "אין לזה שום קשר לאברכים. תוסיף עוד חמישים דולר ופרט לזה תהיה סיעתא דשמייא לפתוח עוד כוללים". באותו אירוע נכח יחד עמי בחדר אחד מתומכי רשת הכוללים. כשיצאנו תמה הגביר בכמה מסתכמת התוספת. אמרתי לו את הסכום, ומיד התחייב ליתן אותו לכמה חודשים…

יזמתי ונמכרתי

לפני כמה שנים, כמה ימים לפני ראש חודש שבט, היה חסר סכום גדול. התיישבתי במוצאי שבת בתחילת הערב, וניסיתי לתפוס קשר עם כמה וכמה גבירים שהיו אמורים להעביר לי סכומים גדולים, אולם אותו יום היה יום אידם, המשרדים היו סגורים, כך שלא היה שייך לתפוס אף אחד. בשעה חמש לפנות בוקר, כשהייתי מיואש כמעט לגמרי מלהצליח לתפוס מישהו, נכנסתי אל ראש הישיבה ושאלתי אותו אם אוכל לפנות לכמה גבירים, ולדבר דברים חריפים כדי שיתעוררו ויצילו את המצב. רבנו פתח את הסידור, דפדף לזמירות של מוצאי שבת לזמר 'איש חסיד' והחל לקרוא: "יזמתי ונמכרתי להעבידי לכבודך ולא לכבודי". "אל תעשה כלום! לך לביתך ותתפלל והקב"ה יעזור לך!". עשיתי כדבריו ולאחר ארבעים ושמונה שעות התקשר גביר אחד מעצמו, ושילם את כל הסכום החסר לאותו חודש…

שותפות עם התורה

היה יהודי ממונסי, שכשפגשתי אותו לפני כמה שנים בתחילת דרכי, הוא התלהב ונתן שלושת אלפים דולר לכולל. אותו יהודי היה אף הוא בתחילת דרכו בעסקים, ואת הכסף שהוא נתן לכוללים הוא לווה מאחרים. את המעשה הזה הוא עשה לאחר שהראיתי לו את דבריו של רבינו יונה באגרת התשובה "שהרוצה להינצל מהעוון והעונש המר יתעסק בצרכי הרבנים והתלמידים".

בשנה שלאחריה הוא לקח על עצמו להחזיק שלושה אברכים. אחרי כמה חודשים אני מקבל ממנו טלפון, בו הוא מבשר לי שהוא נכנס עכשיו לעסק גדול, הוא מבטיח את כל המעשרות לכולל, והוא רוצה ברכה לעסק ממו"ר רבינו. הלכתי וסיפרתי לרבינו על בקשת אותו יהודי. תגובתו הייתה: "תגיד לו למה רק מעשר? שייתן חמישים אחוז! שיעשה שותפות עם הקב"ה!". אותו יהודי הסכים, ומאז הוא הצליח בעסקים עד שהוא העלה את סכום התמיכה שלו פי ארבע, ואחרי תקופה הוא העלה את תרומתו פי עשר. כיום אותו יהודי הוא עשיר מופלג, והוא מתקשר ומספר את סיפורו לכל מי שרק מעונין לשמוע. הוא עושה בשבילי את העבודה… כל נדיב חדש שאני מגיע אליו – הוא מתקשר אליו ומשכנע אותו עד כמה כדאי לו לעשות את השותפות הזו…

●●●

לאחד מהנדיבים אמר רבינו, שיש מעלה יותר גדולה ביששכר וזבולון, שהזבולון נותן את הכסף ליששכר לפני שהוא לומד, כדי שיוכל אח"כ ללמוד, וע"כ שייתן את המשכורת לאברכים בר"ח שלפני החודש שלומדים, ולא בסוף החודש, וכך עשה. וכך יש באחד הכוללים שברשת הכוללים כזה כולל, שנוהגים כך ע"פ רבנו.

●●●

החזיק את עולם התורה

שח הגר"ח ברמן: ברשת הכוללים 'יששכר באהליך' גם קרה שנקלעו לחובות רבים, ולא שילמו משכורות מספר חודשים. לבסוף נמצא גביר שהואיל לתרום סך מליון ₪ אם יקבל ברכה מרבינו. הביאוהו לפני רבינו. רבינו שאל את ראש הכוללים כמה חובות יש? ואמר 18 מליון ₪. ואמר רבנו לגביר שהוא יכול לתרום את כל הסכום. הזדעזע הגביר ושאל: "מהיכן יהיה לי הסכום הזה?", ורבינו הסביר לו בחיוך ובעדינות שהוא יכול. הלך הגביר לנהריה להרה"צ רבי דוד אבוחצירא, סיפר לו את הדברים ושאל מה לעשות? אמר לו רבי דוד: "אם רבינו אמר לך שאתה יכול אז אתה יכול ואתה צריך!", וכך עשה הגביר ואחר שנתן את כל הסכום ראה שעדיין נשאר לו הרבה כסף…

(מתוך 'כאיל תערוג' אדר א' תשע"ח)