למעלה משבעים שנה הרעים בקולו הענוג נעים זמירות ישראל הרב החסיד רבי משה לייזר זצ"ל, שכיהן כבעל תפילה ב'אוסטן שוהל' הנודע של אנטוורפן. גם בזקנותו לא נס לחו וקולו, קול נער. כאשר נשאל הכיצד נותר קולו כה רך וענוג, וגילו כבר מתקרב לתשעים? – השיב שפעם בשהותו בעיירה השווייצרית 'שולץ', התרחש המקרה הבא:
באותו זמן נפש שם מרן הגרי"ז סולוביציק זצוק"ל, אשר שמע כיצד רבי משה התפלל לעצמו בהטעמה מדוקדקת של ה'מלעיל' וה'מלרע', ומיד הגישו להתפלל לפני העמוד 'קבלת שבת'. עם סיום התפילה פנה אליו מרן הגרי"ז בהתלהבות, תקע את ידו בידו ואמר: "יונגערמנצ'יק [אברכצ'יק] תתפללו כן תמיד!". מיד השיב לו ר' משה: "אני לוקח זאת כברכה וכהבטחה!" (זכרון משה)
רבי חיים יעקב, בנו של רבי משה, לא מזלזל בברכת צדיק, אך ליבו אומר לו שאולי הייתה סיבה נוספת לפלא שהתקיים באביו. (ומה גם שלשונו של מרן הגרי"ז לא השתמעה בהכרח כברכה, כי אם כתקווה והוראה).
לפני כ-35 שנה פגש רבי חיים יעקב באקראי בעיירת קייט, יהודי בשם 'טראפמן' שהתגורר באנטוורפן, ולא מהחוגים שלנו. "הכרת פניך עונה בך שאתה בן של ר' משה לייזר" – ניגש אליו טראפמן ואמר, ומיד תקף: "אביך הוא חסר דעת ופנאטי!"
לאחר שנחלץ רבי חיים יעקב מההלם של המשפט האחרון, המשיך אותו טראפמן וסיפר: "מיד כאשר הגיע אביך לאנטוורפן (מגליציה, מעט לפני פרוץ השואה) עוד בהיותו בחור, שכר למגוריו מחסן עלוב ברחוב קיוויט'. יום אחד בחולפי ליד החלון בקע משם קול טנור אדיר (לאחר מכן סיפר לי אביך שהוא היה שר כדי לא לשקוע במרה שחורה…). ירדתי ודפקתי על הדלת, הצגתי את עצמי כמורה לאופרה שמוכן ללמדו חינם אין כסף. מה היה החשבון שלי? תלמיד כזה פשוט יקדם אותי בתור מורה.
"לימדתי אותו פיתוח קול. כעשרה שיעורים בלבד, והוא כבר שלט ביצירות כאחד מגדולי המשוררים. מיד אספתי ציבור כדי להשמיע בפניהם את קולו של הכוכב החדש שעלה בחלקי. אביך הסכים להופיע בפניהם כהכרת טובה על שלימדתי אותו, אלא שבאמצע ההופעה – הוא פשוט לקח ידיים ורגליים וברח.
"מה קרה? אני ידעתי שהוא לא יסכים לשיר כאשר פסנתרנית תלווה אותו, ולכן סיכמתי איתה מראש שרק לאחר שהוא כבר יתחיל לשיר – תיגש לפסנתר ותתחיל לנגן. אבל ברגע שהיא ניגשה לפסנתר, הוא הכריז בפני כולם בקול: 'לאבד את האידישקייט בשביל הקול? זה בשום פנים ואופן לא!' והוא פשוט נמלט.
"אני אומר לך: אם הוא לא היה בורח, הוא היה צומח לגדול יותר מדזיגלי בכבודו ובעצמו" (מאלילי הזמר של הימים ההם)…
(מעשה למעשה יתד נאמן בהר תשע"ה)