הרב אברהם פוקס
סיפר הרב באקשט זצ"ל, כי בעת ביקורו של ה"חפץ חיים" בעיירתו, זכה להתלוות אליו ולחזות במעשיו ופעולותיו בקודש.
כששהה בעיירה, נודע לחפץ חיים כי במקום ישנו יהודי, בעל בית חרושת ללבנים, המפעיל את המפעל גם בשבתות, כשהוא מנמק זאת בכך שאי אפשר לכבות את הכבשן, כי אם מכבים אותו לקראת שבת, לא תהיה אפשרות להשתמש בו גם בימי ראשון ושני, עד שיתחמם כראוי.
פנה החפץ חיים לאותו יהודי ואמר לו:
"הכרתי את אביך, הייתי בחתונתו, וגם הייתי בברית המילה שלך. אני איש זקן מאוד, וכשאבוא לעולם האמת, בוודאי יבוא אביך לשאול אותי לשלומך.
ומה אמסור לו? תגיד לי אתה" – שאל החפץ חיים כשהוא מתייפח בבכי – "האם אספר לו שאתה עובד בשבת? האם אוכל לגרום צער נורא כל כך לאביך?!"
היהודי לא היה מסוגל לעמוד מול בכיו של החפץ חיים, ומיד הבטיח לפרוש מאותו עסק ולמכור אותו. אבל החפץ חיים עוד לא נרגע, והאיץ בו: "אל תדחה זאת למחר, שמא לא תיפנה, אלא עכשיו מיד תעשה את כל הסידורים הנצרכים!"
מספר זאת הרב באקשט ומוסיף: "עד עכשיו רועדות כל עצמותי בהיזכרי בבכיו של החפץ חיים!"